מתקשר אלי בחור צעיר ואומר:
תשמעי, בגדתי באשתי ואני לא יודע מה לעשות.
אני רוצה אותה, אני מוכן לעשות הכל בשביל שנישאר ביחד,
אבל היא לא מרפה. היא לא נרגעת.
היא בוכה, היא כל הזמן נזכרת ומזכירה לי,
והיא כועסת וכל יום מתקיפה אותי,
ובלילה היא לא יכולה לישון כי היא מדמיינת וחושבת מה עשיתי עם ההיא…
כבר עברו חמישה חודשים, וזה לא עובר לה…
מה לעשות?
אני כל הזמן אומר לה "בואי נמשיך הלאה", "תעזבי את מה שהיה".
אבל היא לא יכולה…"
הנה מה שאתה צריך לעשות:
ורק לפני כן, אומר, אישה שנבגדה חווה טראומה. וחשוב להבין את זה.
אנחנו נוטים לחשוב "בגידה, לא ביג-דיל. זה קורה אצל הרבה, ושורדים את זה".
אבל כשחווים את זה, זוהי רעידת אדמה, חיצונית ופנימית.
כל החיים שלה כפי שהכירה אותם התנפצו.
האדם שחשבה שהוא החבר הכי טוב שלה בגד בה.
עולמה נחרב. אז חמישה חודשים בהחלט לא מספיקים בשביל "להרגע"
אבל אני יכולה להבטיח – שאכן עם הזמן הכאב יקהה והיא תרגע, אם תצליחו לעבוד על זה ביחד.
זה לא אומר שהיא תשכח. זה לא אומר שאפשר למחוק את הבגידה.
אבל כן, אפשר לפתוח פרק ב' עם אותו בנאדם. שווה לעשות את המאמץ.
ועכשיו אומר לך מה נדרש ממך כדי לרפא את הפצע ולשקם את הנישואים.
נאמר ששניכם עם כוונות טובות ומוכנים להתאמץ ולעשות הכל כדי שזה יעבוד.
כשמדובר על התגברות על בגידה אחד המיתוסים שמוחזק על-ידי הבוגד זה "צריך לעבור הלאה".
הבוגד חושב: "ברגע שהתוודיתי על הבגידה, בת-הזוג שלי תסלח לי, ולא נצטרך לדבר על זה שוב".
"היה, נגמר, עוברים הלאה".
הבוגד, אתה, גם סובל מזה שפגעת כל כך באישה שאתה אוהב או באישה שיקרה לך מאוד.
ולכן הכי נוח לך זה להדחיק את הפגיעה שאתה גרמת, ולחוות את הכאב שלה כמה שפחות.
זוהי טעות גדולה מאוד. זהו מתכון להרס הנישואים.
אז מה צריך לעשות הבוגד:
להיות ספוג:
בשלב הראשון, אחרי גילוי הבגידה, ההתנהגות שלה יכולה להיות מכוערת, לכאורה.
התנהגות לא-רציונלית, לא-שפויה, בכי, צעקות, צרחות, האשמות, חוסר אמון ומעקב, חקירה, שתיקה רועמת, חזרה על אותן שאלות שוב ושוב…
זה משהו שאתה חייב לספוג, ואתה צריך לאפשר את זה, כי זה מאפשר לה לעכל ולעבד את מה שקרה.
השלב הזה יכול לקחת משבוע ועד כמה חודשים.
לחשוף את כל האינפורמציה בבת-אחת:
אחד הדברים שמאריכים את השלב הזה הוא, אם כל הזמן צצה אינפורמציה חדשה,
חשוב שאתה, הבוגד, לא תסתיר דברים שקרו, ותחשוף את כל הסיפור כבר בהתחלה. אינפורמציה חדשה גורמת לנסיגה.
אם היא חושבת שהיא כבר יודעת הכל, והיא מתחילה לאט לאט להחזיר את האמון,
כי גם היא רוצה מאוד את הביטחון הזה שהיא יכולה לסמוך עליך,
ואז פתאום צצים עוד פרטים על הרומן שלך, זה מחזיר אותה אחורה, היא שואלת את עצמה:
"מה עוד הוא מסתיר? מה עוד אני לא יודעת?"
ולכן היא כל הזמן תשאל אותך שאלות, גם על דברים שכבר נתת תשובות.
ועדיין כדאי שתשפוך את הכל על ההתחלה ואל תסתיר.
מצד שני, יש שאלות שכדאי לא לפרט. לכן כדאי מאוד לעשות את השלב הזה בליווי יועץ.
הסיבה לכך היא שיש דברים שלנבגדת לא כדאי לשמוע.
הסקרנות מובילה אותה אל הפרטים הקטנים והשוליים באופן אובססיבי, אבל התמונות הללו לא ירפו ממך ורק יפריעו לשיקום.
מהן השאלות שלא כדאי לשאול, או שלא כדאי לפרט יותר מידי?
כמה פעמים עשיתם את זה כל מפגש או כל שבוע, איפה, האם היא טובה ממני במיטה, מה עשיתם במיטה…
פרטים מהסוג הזה רק יגרמו לה להישאר ערה בלילה ויציפו בה יותר כאב.
יש סט אחר של שאלות חשובות,
שאלות שעוזרות לך להבין את המשמעות והמניעים של הרומן:
מדוע הרומן הזה קרה?
מה המשמעות של הרומן הזה בעבורך?
על מה הוא יושב?
האם יש לו בכלל קשר אליי?
האם קיווית שאגלה?
האם חשבת עלינו?
איך זה היה בשבילך לבוא הביתה אחרי…?
האם אתה כאן בשבילי או בשביל המשפחה?
מה בזוגיות שלנו אתה מעריך?
מה אתה חושב שאנחנו יכולים ללמוד מן הסיפור הזה?
אלו הן שאלות שיתנו לה כוח וירגיעו אותך.
ולך הבוגד, הסופג, אומר כמה מילות הרגעה:
זה לא שככה יהיו חייך ועתה ואילך. זהו שלב והוא עובר.
להביע חרטה ואשמה:
עליך להבין שניתן להתחיל לרפא טראומה רק כאשר אנו מכירים בכך שעשינו טעות.
היכולת שלך, הבוגד, לבטא חרטה ואשמה על כך שפגעת בבת-הזוג שלך (וזה לא אומר בהכרח חרטה על הבגידה, זה חרטה על הפגיעה), היא חיונית.
מפני שזה משדר "אכפת לי ממך", "את חשובה לי", היחסים שלנו חשובים לי".
וזה מה שלנבגדת חשוב לדעת, וזה מה שהנבגדת שואלת את עצמה אחרי הגילוי.
לומר לה שאתה יודע שפגעת בה, שאתה מצטער שפגעת בה, ותבקש סליחה על שפגעת בה, על שפגעת במשפחה.
כך אתה נותן לגיטימציה לכאב שלה, אתה מכיר בו, ואתה לוקח אחריות על כך שגרמת לכאב הזה.
זה תנאי הכרחי לריפוי של הכאב, ולאפשרות ליצור פרק ב' טוב יותר.
אני חוזרת על זה: הבעת החרטה היא תנאי הכרחי לריפוי הפצע ולשיקום.
לפעמים הבוגד לא מביע חרטה ולא לוקח אחריות על הבגידה,
במקרה כזה, וגם אם תישארו יחד, אישתך תתקשה מאוד לסלוח
ויש סיכוי שהיא תחזיק את הטינה בשקט בפנים
לזמן רב, וזה יכול להיות גם שנים רבות.
והטינה היא כמו רעל ליחסים שלכם.
להמשיך ולדבר על זה:
ישנו מיתוס – שלא ניתן לרפא את הפצע אם כל הזמן פותחים אותו.
לגבי בגידה זה בדיוק להיפך.
אתה צריך להבין שהיא כל הזמן פותחת את הפצע הזה מפני שהיא מנסה לעבד את זה.
היא מנסה לסדר את החשיבה שלה לגבי מה שקרה ומה שקורה.
אם אתם רוצים להתרפא, אתם חייבים לדבר על זה. אם לא תדברו על זה – הפצע לא יתרפא.
היות ואשתך חייתה בחושך לגבי הרומן שלך וזה תפס אותה בהפתעה,
היא צריכה לעבד את זה רגשית, ותהליך העיבוד לקוח זמן.
יש שכבות של כאב שצריך לעבד, יש לך מאבקים פנימיים לפתור, וזה לא קורה ביום אחד וגם לא בשבוע.
הדיבור על הבגידה יימשך בין שנה לשנתיים תלוי באישיות של הנבגדת ובחומרת הבגידה ובמידה שאתה כבוגד פתוח ומכיל ונענה לשאלות שלה.
והעניין הוא שאין לך ברירה אלא לשאת את זה.
זה לא שכל יום תצטרך לעמוד בהתקפות, במיוחד אם תיקחו עזרה מקצועית.
אבל כן ייתכן שלפעמים תרגיש מושפל ומותקף. אתה חייב להבין שעומדת מולך אישה שעוברת טראומה.
אתה אומר: "אני לא מבין. מדוע היא שואלת את אותה השאלה שוב ושוב?"
הנה התשובה:
ראשית, היא בודקת את העקביות של התשובות שלך.
אם אתה נותן בכל פעם תשובה קצת שונה היא חושבת שאתה משקר והיא לא בוטחת בך.
אם אתה עונה את אותה התשובה כל הזמן – זה מרגיע אותה.
היא מרגישה שהיא יודעת מהם האירועים שקרו.
היא לא מנסה להקשות עליך. היא מנסה להרגיע את עצמה.
שנית, בגלל שהאמון נשבר והיא כבר לא יודעת במה להאמין.
בגלל שהנרטיב (סיפור החיים) של הנבגדת נהרס ולכן היא שואלת שוב ושוב את אותן השאלות.
בכל פעם שאתה עונה, נוצר אצלה חיבור חדש בנרטיב של חייה, וכך צעד אחר צעד זה עוזר לה לחדש את הקשר.
יותר מזה, אומר לך, שאתה, הבוגד, צריך להיות זה שמחזיק ומגן על היחסים.
במקום הרצון שלך לא לדבר על זה יותר, אתה דווקא צריך להיות זה שמעלה את הנושא,
ואומר לה שאכפת לך איך היא מרגישה, ואומר לה שוב ושוב שאתה רוצה לעבור איתה את זה ביחד,
שאומר לה "אני אעזור לך להתגבר על הכאב", "אני אעזור לך לסמוך עלי",
ועוד כאלה דיבורים של תמיכה כל הזמן, באופן חוזר ונשנה.
על ידי כך אתה משחרר אותה מהרצון והצורך החזק להבטיח שהבגידה לא תשכח, שהנושא לא ירד מהפרק.
שלא לדבר על כך שזה עוזר לבנות אמון מחדש.
כן, זה מעייף את שניכם. אבל זה שווה כי אחרי שעוברים את המנהרה החשוכה הזאת אתם יכולים לפתוח פרק ב'.
כי מה שהיה נגמר. אתם כבר לא אותו הדבר והנישאים שלכם כפי שהיו כבר לא יהיו יותר.
ועם זאת, אפשר לחדש את הברית הזוגית ולפתוח פרק ב' עם אותו אדם. יש לזה הרבה יתרונות על פני גירושים. אבל, זה תלוי רק בכם.