הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

אני לא מספיק טובה

טוב, הגיע הזמן לדבר על זה. נשים שמעריכות את עצמן, נשים חזקות, יפות, מתקתקות את כל העולם ואשתו, וגם אהובות – מדוע אנחנו מרגישות שאנחנו לא מספיק טובות?

 

חשוב לי להבהיר לכל אלו שמייד יקפצו ויגידו שהדבר הזה לא מייצג אותן ואותם, שהאמונה 'אני לא מספיק טובה' היא לא משהוא מודע. ואפילו אני מבינה שזה מאוד מקומם כי על פני השטח אנחנו מלאות בערכה עצמית ויודעות את ערך האמיתי שלנו, אבל בפנים, בשקט, שוכן לו הדבר הזה שבלחש בלחש חוזר על המנטרה "את לא מספיק טובה" וחותר תחת היסודות של הביטחון העצמי שלנו.

 

אז איך זה קורה? מדוע כל כך קשה לשנות את הלחש הזה?

ואני אומרת לכם שקשה כי אני פוגשת נשים ובשיחה כשמתחילים לקלף את פני השטח בסופו של דבר מגיעים לדבר הזה "אני לא מספיק טובה".

 

וכן, זה גם יכול להתאים לגברים. תמשיכו לקרוא.

 

יש לנו בחברה תפיסה שאם נעצים מישהו, שאם נאמר מחמאות, התפקוד שלו ירד, או שזה יפגע בנו בדרך כל שהיא. אם זה בעבודה, הוא יפסיק להתאמץ, אם זה ביחסים הוא יחשוב את עצמו יותר מידי (מה זה בדיוק היותר מידי הזה, לעזאזל?).

לעומת זאת, אם כל הזמן נאמר לו, במילים כאלה או אחרות, שהוא לא מספיק טוב, ניצור אצלו מוטיבציה לשיפור, רצון להיות יותר טוב, רצון לספק אותנו. וזה כמובן דבר חיובי כי זה מוציא ממנו עוד, מוציא ממנו עוד, מוציא ממנו יותר ויותר ויותר ויותר. וזוהי כמובן תוצאה יותר חיובית בשביל כולם. Win-win.

 

אבל זהו, שלא. התוצאה איננה מקדשת את האמצעים!

להנמיך מישהו כדי לגרום לו להשתפר זהו שקר של 'שליטה'. אנחנו רוצים שהאדם הזה יתאמץ יותר בעבורנו, בעבור המטרה שלנו, בעבור ההרגשה הטובה שלנו. אנחנו רוצים שהוא לא ירגיש יותר מידי טוב עם עצמו כי אז אולי יחשוב, חס וחלילה, שיש לו אופציות אחרות…

והדרישה האינסופית הזאת, שהיא מכת התרבות שלנו, שבאה אל כל אחד מאיתנו מכל הכיוונים, שאנחנו עושים את זה אחד לשני כל הזמן, יוצרת מצב שבו אנחנו גם גורמים למישהו אחר וכמובן גם לעצמנו להרגיש כל זמן שהוא/אני לא מספיק טוב, בשעה שאנחנו בהחלט בהחלט בהחלט לא רק מספיק טובים אלא טובים ביותר.

 

ממתי חיזוק שלילי הוא דבר חיובי?

 

הבוס אומר 'אתה לא מספיק טוב'.

המורה אומר 'אתה לא מממש את הפוטנציאל שלך'

החמות אמרת לנו 'את אישה לא מספיק טובה'.

הבעל אומר 'את לא מספיק טובה'.

 

לאמא שלי היה המבט הזה של 'את לא מספיק טובה' אפילו בלי להגיד את המשפט הזה. אף פעם, אף פעם היא לא אמרה לי "את לא מספיק טובה" באופן מילולי. אבל המבט הזה של 'אני לא מרוצה', שהיה מלווה בעווית דומה לעווית שאנשים עושים כאשר משהו דוחה אותם העביר את המסר בצורה מאוד ברורה. אין לי ספק שהיא לא הייתה מודעת לזה, אבל השתמשה בזה די הרבה כאמצעי של שליטה, כדרך מניפולטיבית להחזיר אותי לדרך הישר, כלומר הדרך שלה.

ואני חוזרת ומדגישה שהיא אף פעם אף פעם לא אמרה לי במילים מפורשות 'את לא מספיק טובה'.

היא יכלה לספר לי מעשיות על כל מיני 'אנשים' אחרים כדי להבהיר לי מהי הדרך הנכונה אבל לעולם לא לומר באופן ישיר 'את לא מספיק טובה'.

 

אני מספרת לכם את זה כדי להדגיש שהדרכים לומר 'את לא מספיק טובה' הן מגוונות ולא תמיד ישירות ולא כולנו מודעים שעושים לנו את זה כל הזמן. אז תתעוררו בבקשה… הגיע הזמן.

 

אנחנו יודעות שאנחנו מספיק טובות. באמת באמת באמת. ובכל זאת בתוכנו שוכן הלחש הזה כל הזמן.

אז למה אם אנחנו באמת יודעות שאנחנו שוות ובעלות ערך וטובות ביותר, אנחנו לא מצליחות להשתיק את הדבר הזה ולבחור את האמירה וההגדרה העצמית של 'את מספיק טובה' ואפילו הייתי הולכת יותר רחוק 'את טובה ביותר'?

כי יש כאן טריק. הטריק של האמונות שליליות לחזק את עצמן.

 

אחד הדברים שמפריד בין אמונות חיוביות לאמונות שליליות בין הגדרות חיוביות להגדרות שליליות, שאף שלכל אמונה יש מכניזם של חיזוק עצמי, אמונות חיוביות מביאות איתן גם חופש לבחור. אמונה חיובית תמיד מאפשרת לך את היכולת לדעת שאתה יכול לשנות את האמונה.

אמונות שליליות מבוססות על פחד. באופן אוטומטי הן מתחברות לאינסטינקט ההישרדות שלנו כך שנחשוב שאם לא נפעל על פי האמונה הזאת 'נמות'. (לא יאהבו אותי, אני אשאר לבד וכד'). אז אנחנו לא מעיזים לשנות את האמונה כי היא שומרת עלינו ולכן עלינו לחזק אותה שוב ושוב.

זה הטריק הראשון של האמונות השליליות. לתמרן אותנו להאמין שאם נשנה את האמונה נהייה בסכנה.

דבר שני, היא משכנעת אותנו שאם נשנה את האמונה לא נהייה מי שאנחנו – אז זוהי בעצם התאבדות של האני.

 

אמונה שלילית מבוססת פחד צריכה להיראות כאילו זה לא אפשרי לשנות אותה, שהיא לא ניתנת לשינוי ובכך חייבים למחזר אותה שוב ושוב. כך היא לוכדת אותך במעגל מרושע של ידיעה שאין ממש דרך החוצה, זה נצחי, ואין שום מקום אחר ללכת אליו.

ובנוסף לשני אלו, ישנו טריק נוסף, שהוא כל כך מתוחכם שממש קשה לעלות עליו. והנה בא ההסבר:

 

אחד מהטריקים המתוחכמים ביותר של האמונות שליליות לשמר את עצמן, זה לתת לנו תגמול חיובי, פרס, על כך שאנחנו 'קונים' את האמונה השלילית.

 

איך זה עובד עם האמונה 'אני לא מספיק טובה'?

 

האמונה השלילית גורמת לנו להאמין שאם נחפש את הצד החיובי של האמונה, כלומר 'אני מאוד שווה' לא נמצא אותה, כי היא (החיובית) לא אמת. ואם  אני אחפש אני עשויה לגלות שאני 'לא שווה' (לא בעלת ערך כמו שחשבתי)  ואז זה יהיה מוחלט. אני  אהיה מאוד מאוכזבת. אני איווכח שאני באמת כל כך לא שווה או כל כך רעה כמו שאמרו לי, שארגיש מאוד מאוד מאוד רע.

מנגד, האמונה השלילית לעומת זאת נותנת לי פרס, את הספק.

האמונה השלילית 'אני לא מספיק טובה' נותנת לנו תגמול על כך שבחרנו בה על ידי כך שגורמת לנו להרגיש בטוחים ומוגנים דווקא משום שבחרנו בה. לעומת האמונה החיובית של 'אני מספיק טובה' או 'אני טובה מאוד', שבה אנחנו ממש לא בטוחים.

היא כאילו אומרת לי: "אל תלכי לחפש הוכחה שאת טובה. הישארי בשלילי שאת נמצאת, מפני שהשלילי שבו את נמצאת הוא לפחות טוב יותר מאשר להוכיח שהשלילי הוא נכון". ,את לא ממש רוצה ללכת ולבדוק ולגלות שמה שאני אומרת לך הוא נכון. נכון?" "את לא רוצה לגלות שהאמת היא שאת לא מספיק טובה". "לפחות, כאן איתי, את יכולה לשחק עם הספק. אני מרשה לך את הספק ואת זה לא תקבלי אם חס וחלילה תגלי שאת לא מספיק טובה ואינך בעלת ערך כמו שאת מנסה לחשוב שאת. אז הישארי כאן, עם האמונה הזאת ועם הספק וככה תוכלי לשרוד. כי אם תגלי את האמת העולם שלך יתמוטט. איך תוכלי לשרוד בידיעה מוחלטת שאת לא מספיק טובה? כאן יותר טוב לך. ואני אמשיך לתת לך את הספק הקטן הזה.

ככה היא מחזקת את עצמה. השיח הפנימי שלי שאומר לי כאן את בטוחה יותר. ואף שאני אומללה אמשיך לתהות שייתכן וזה אפשרי שהאמת היא שאני חסרת ערך, ולכן אחזיק את הספק כמו אוויר לנשימה, מרוב הפחד שאמות אם אגלה שאני באמת לא שווה.

 

אז, הנה, גיליתי לכם את המנגנון הזה שבו משתמשות אמונות שליליות. ואף שאני כאן מתייחסת לאמונה אחת, זה דומה בעוד אמונות. כמו למשל האמונה ש'יש לך פוטנציאל לא מנוצל', וכדאי מאוד שתישאר בגדר פוטנציאל, כי זה מתגמל להיות בעל פוטנציאל. אבל אם תנסה לעשות משהו עם הפוטנציאל הזה אתה עשוי לגלות שבאמת אין לך שום פוטנציאל ואתה הרבה פחות שווה ממה שאתה חושב שאתה. אז שב על הגדר ותחייה עם האמונה החיובית הזאת לכאורה (שיש לך פוטנציאל) כי היא נותנת לך פרס. היא נותנת לך את הספק! כאן כבר יש שני טריקים: אחד שכבר דיברנו עליו והוא 'פרס' עבור שימור האמונה השלילית והשני הוא שהאמונה השלילית מסווה את עצמה כאמונה חיובית ('יש לך פוטנציאל' זה חיובי, לא?).

 

שימו לב, שימו לב! אם אנחנו מבינים את הדבר הזה אנחנו יכולים להפסיק לפחד ולבחור.

כי אמונות, על אף שקיבלנו אותן מאחרים, לרוב באופן בלתי מודע, אפשר לבחור. גם שליליות וגם חיוביות. מרגע שהפכו להיות מודעים – אנחנו בוחרים! מודעות כבר אמרתי?

אז עכשיו לשחרר שתי אמונות :

  • אני לא מספיק טובה.
  • יש לך פוטנציאל לא מנוצל.

ורגע… לפני שאתם עוזבים, גם אם נראה לכם שלא, גם לכם יש את האמונות הללו. כן, לך.

אל תברח/י…

לכ-ו-ל-ם יש את האמונות השליליות האלה. אז תנו לזה עוד קצת מחשבה ותשומת לב. 🙂

 

 

 

 

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.