כשאתה מתחיל לשתף את העולם ברעיונות שלך, ביצירה שלך, או בפרויקטים נהדרים/משמעותיים שעשית, לרוב קורה דבר מעניין:
חלק מן האנשים הקרובים אליך ביותר לא מבינים מה העניין ו/או לא יודעים/יכולים להעריך אותך ו/או את מעשיך.
זה יכול להתבטא בכל מיני צורות: הם חושבים עליך שאתה מתנשא, הם מתקשים לראות אותך מתבלט ומתעלה מכל 'קבוצת השווים' (מי אתה בכלל שתתעלה עלינו? הרי אנחנו מכירים אותך מקרוב ויודעים שאתה לא כזה 'ביג שוט', או איך אתה בכלל מעז לצאת ולפרוץ את הגבולות של האדם שידוע ומוכר לנו?) או שהם מתחילים לחפש פגמים ומצביעים על משהו שולי או פעוט שיש לשפר. לעיתים, אפילו לא אומרים שום דבר, מתעלמים, שזה הכי גרוע. כאילו לא עשית כלום… וכל הקטע הזה, כמו תמיד, לא מודע בכלל…
כשאתה בשיא ההתרגשות, רוצה להראות לכולם מה עשית: "הי, תראו מה עשיתי!" ואז התגובה של האנשים מסביבך היא "או, זה נחמד". "אה כן, יופי". וממשיכים הלאה כאילו כלום…
נחמד? זה מה שיש להם להגיד? נחמד? יופי?
בפנים אתה מרגיש הרוס. עשית משהו שחשבת שהוא משמעותי, חשוב. גם לך וגם בכלל. עשית משהו שאולי חשבת שהוא יפה. בכל מקרה, אתה חושב שמה שעשית הוא משהו 'גדול' באיזשהו מובן, והיות והשקעת בזה את כולך, אתה רוצה פידבק. לפחות שיעריכו…
כן, אני יודעת שלא צריך לחפש אחר חיזוקים מבחוץ, אבל אנחנו כאלה, האגו שלנו רוצה הכרה, כבוד, חשיבות, בקיצור רוצה לקבל הערכה על ההשקעה ועל התוצאה.
היית רוצה שיגידו "וואו, איזה יופי, תמיד ידעתי שאתה מוכשר", "תמיד ידענו שאתה יכול לעשות דברים כאלה", "זה משהו שצריך לספר לכולם, להראות לכל העולם", "איך אני יכול לעזור לך להפיץ את זה?" "איך אני יכול לעזור לך לפתח את זה ולהרחיב את זה?"
אבל כל מה שאתה מקבל זה 'הדיפה' או במקרה הטוב שבח מזויף, או אפילו אדישות.
ואתה כבה. אתה חושב: "הם לא מבינים את מה שעשיתי", "אולי בכל זאת הדבר הזה לא כל כך טוב כמו שחשבתי?", אולי באמת זה לא משהו חדש?" "ואולי בכלל זה לא כל כך חשוב לאחרים כמו שזה חשוב לי?"
ואז קורה משהו…
כל מיני אנשים זרים, מועדון מעריצים שמתפתח, וכולם "וואו, איזה דבר נפלא יצרת", "הפרויקט/הרעיון שלך שינה לי את החיים", "איזה סיכון לקחת שעשית את זה, אנחנו מאוד מעריכים את האומץ שלך לצאת החוצה עם האמת שלך", "אתה חייב לפרסם את זה כדי שכולם יידעו ויהנו מזה."
לפתע אתה מרגיש אהוב, מחוזק, מוערך. מתמלא באנרגיות חיוביות של עשייה, מרגיש מחויב להמשיך – משום שאתה רואה שבאמת עשית דבר טוב וחשוב גם אם לא כולם אוהבים את זה.
זהו. האנשים שחשבת שהם התומכים הכי גדולים שלך אכזבו אותך, ואנשים שאפילו לא העלת על הדעת שיתמכו בך, או זרים, שאפילו לא ידעת על קיומם, יתברר שהם התומכים הגדולים שלך.
וזה מה שקורה כשאתה פותח את עצמך ומתחיל לשתף את העולם במעשיך.
ועל זה נאמר: אין נביא בעירו.
ואם אתה יודע את זה, אל תהסס. ולעולם אל תרים ידיים כאשר האנשים הקרובים לך לא מפרגנים…