כל האירועים שמתרחשים בחיים שלנו הם ניטרליים. אין להם שום משמעות פנימית.
הם סמלים אשר אנחנו אלה שנותנים להם את המשמעות, באופן מודע או באופן לא-מודע.
המשמעות שאנו יוצקים לתוך אירוע, מצב, מקום, אדם – קובעת את ההשפעה שאנו מקבלים מהמצב, הנסיבות, האדם, המקום הזה.
אותן נסיבות יכולות לתת אפקט חיובי או שלילי, יכולות להיות חוויה שלילית או חיובית.
מה שקובע איזה אפקט יהיה להן על המציאות שלנו, זה איזו משמעות אנחנו נותנים להן.
מה זה אומר?
שאם היחסים שלי עם נסיבות מסוימות מוגדרים על ידי כחיוביים, אני אקבל אפקט חיובי מהן ללא כל קשר לכוונות של מישהו כלפי בסיטואציה הזאת.
זהו החוק שלישי של היצירה שאנו קוראים לו "דומה מושך דומה" ובאופן יותר מדויק "מה שאתה מכניס זה מה שתקבל בחזרה". או You get what you offer. בדיוק כמו במראה – אם אתה זועף לא תראה חיוך בהשתקפות שלך. אם אתה מחייך, לא תראה כעס בהשתקפות שלך.
נשאלת השאלה, איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות שמה שאני חווה עכשיו כעובדות, מה שאני חווה עכשיו כמציאות, ההשפעה שלה עלי, משתנה לפי הפרשנות שלי. הרי עובדות הן דבר קיים מחוץ לי, והן לכאורה משהו אובייקטיבי שקורה "שם".
אז זהו שלא. אפשר להסביר לפי חוקי הפיסיקה, אבל זה "למיטיבי-לכת" בתחום. השורה התחתונה היא ש"הכל אנרגיה בתנועה". אין מציאות פיזית, חוץ מאשר זו שאני מאמינה אותה. אין מציאות פיזית שהוא שונה או מופרדת ממה שאני בוחרת לצפות.
זוהי למעשה המתנה הגדולה ביותר שהחיים יכולים לתת לנו. מפני שכך רק אנחנו יכולים לקבוע כיצד נחווה את החיים.
כך אנחנו בעלי יכולת להיות שותפים לבריאה, כמגדירים את המציאות שלנו, כדי שנחווה אותה בדרך שאנחנו מעדיפים אותה, בדרך שהיא בהלימה עם האני האמיתי שלנו.
המציאות הפיזית איננה משהו יציב. היא רק התפיסה שלנו דרך המסננת של האמונות שלנו והמחשבות שלנו.
המציאות היא אשליה. החוויה היא אמיתית.
וכאן אני מגיעה לקשר שבין מודעות ובחירה.
הבחירה של מהי הפרשנות שאנו נותנים לכל דבר.
משהו קורה בחיים שלנו. מבחינת התפיסה שלנו זה כבר קרה ולכאורה קיים ובלתי ניתן לשינוי. ויש לנו דעה על הקיים הזה.
זוהי פרשנות. היא יכולה להיות שלילית, חיובית או ניטרלית.
איזה פרשנות תעשה לנו טוב יותר? מה יקרה לתודעה שלנו כאשר נתחיל לבחור להגדיר דברים אחרת?
הרעיון שאין אמת אובייקטיבית והכל הוא פרשנות, התובנה הזאת, מאפשרת לשחרר את מה שאנו תופסים כקיים, כמציאות שכבר כאן, ולתת למציאות אפשרות להשתנות.
זה נראה אולי במחשבה ראשונה כמו מדע בדיוני. אבל אם נזכור שהמציאות היא פלסטית, היא אנרגיה בתנועה, והיא משתנה לפי המחשבות של הצופה בה, נבין איזה כוח יש לבחירה שלנו איך לתפוס אותה ואיזו משמעות לתת לה. כך אנו יכולים לבחור. ובחירה משמעותה חופש – שחרור של מה שהיה בעבר ומה שמתרחש בכל רגע ורגע, למשהו אחר.
עכשיו, תארו לעצמכם שמסה גדולה של אנשים מתחילים לתת פרשנות חיובית לאירועים ולמצבים שנתפסים היום כשליליים. תארו לעצמכם שמסה גדולה של אנשים מבינים שאין אמת אובייקטיבית. האם אין זה אומר שאנו הופכים להיות חברה יותר פתוחה ופלורליסטית? האם אין זה משנה את התודעה הקולקטיבית האנושית? תארו לעצמכם שפתאום אנחנו כולנו מבינים שלכל אדם יש מציאות משלו…
אז בואו נתחיל מזה… כל אחד בנפרד. תתחילו לשים לב לפרשנויות, להגדרות ולהכללות שאתם עושים – ידע הוא כוח!