הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

איך מתקנים לב שבור

מאת: ד"ר גיא ווינץ' – TED talk

כולנו עוברים את החוויה הזאת של לב-שבור בשלב זה או אחר של החיים שלנו.

יחד עם זאת, נראה שגם בזה יש דרגות שונות של שבר,

כאשר בגידה נמצאת בראש הסולם ופרידה רומנטית חד-צדדית גם היא לא רחוקה משם.

מה שמעניין מאוד היא העובדה שאנשים שנשבר להם הלב,

הולכים חודשים ארוכים עם כאב רגשי,

ואינם מסוגלים לשלוט ולנהל את המשאבים הרגשיים שלהם

כפי שהם בדרך כלל עושים בכל מיני סיטואציות ומשברים אחרים בחיים.

מדוע זה קורה?

ממחקרים על אנשים שחוו שברון-לב, נמצא שכאשר אנשים יודעים, פחות או יותר,

מהי הסיבה שהיחסים הסתיימו או האהבה נגמרה,

אם זה מפני שבן-הזוג הנוטש אמר להם את הסיבה

או מפני שהם יכולים לראות ולהבין בעצמם. ואז קל להם יותר להמשיך הלאה.

 

לעומת זאת כאשר היחסים הסתיימו בהפתעה, או אם הייתה בגידה,

או שהוא אומר "זה לא את, זה אני",

ומסביר שהוא לא נמשך אלייך/לא אוהב אותך,

שאת נחמדה אבל לא האישה שהוא רוצה לחיות איתה כל חייו,

ואת לא ראית את זה בא,

לא זיהית שהוא לא בקשר הזה עד הסוף,

לא זיהית שהוא בכלל מתלבט,

וחשבת שיש פה אהבה וקשר טוב וזה הולך לכיוון רציני…

במקרים כאלה קשה לקבל את ההסבר הפשוט

ל"למה" הוא/היא נטש.ה ואנחנו דוחים אותו,

וממשיכים באופן אובססיבי להמשך ולשאול "למה".

 

לב-שבור יוצר כאב רגשי כל כך דרמטי,

שהמוח שלנו אומר לנו שהסיבה צריכה להיות לפחות דרמטית באופן דומה.

למשל אם הוא אומר לך שהבגידה שלו הייתה סתם מתוך סקרנות וצורך בחידוש,

קשה לך לקבל את ההסבר הפשוט.

תחושת הבטן שלנו גורמת לנו

(גם אם אנחנו אנשים מאוד הגיוניים)

להמציא כל מיני תיאוריות קונספירציה ומסתורין במקום שאינן קיימות.

"משהו בוודאי קרה במערכת היחסים שלנו שגרם לו לעזוב/לבגוד/להתרחק".

ואז אנחנו נעשים אובססיביים לגלות את הסיבה,

ומבזבזים שעות רבות על שיחזור תמונות וסיטואציות מהיחסים,

במוח שלנו, בחיפוש אחר רמזים שאינם נמצאים שם.

 

כך אנחנו נכנסים לתוך מבוך שמוביל לעוד מבוך ועוד מבוך

למרות שברור לנו שכל זה רק גורם לנו להרגיש רע.

מחקרי מוח מצאו שפרידה רומנטית מפעילה את אותם המכניזם במוח,

שמופעלים כאשר מכורים להרואין מפסיקים להשתמש בסם.

במילים אחרות, אהבה ממכרת,

והגמילה מאהבה מכה בנו בדיוק באותה המידה כמו כאשר נמנעת מאתנו המנה הבאה של הסם.

 

אז אם את או אתה, במצב של שברון-לב,

אתם בעצם בתהליך של גמילה מהתמכרות.

האקס שלך היווה מקור לשמחה, אושר ויציבות. וזה ממכר.

וזה מה שהופך את שברון-הלב לכל כך קשה לריפוי.

 

מכורים יודעים שהם מכורים. אבל בעלי לב-שבור אינם יודעים שהם מכורים.

חלק מן הריפוי של לב-שבור זה להיות מודעים שזוהי גמילה מהתמכרות.

לעקוב באובססיביות אחר האקס במדיה החברתית,

המחשבות הבלתי פוסקות עליו,

התמונות והזיכרונות שהזיכרון שלנו מעלה, של הביחד שלנו ושל מה שהיה,

זה המענה שלנו לקריז, אנחנו מאכילים את ההתמכרות.

ובאותו הזמן אנחנו גם מעמיקים את הכאב הרגשי ומקשים על השיקום.

 

לרפא לב-שבור זה מאבק הדורש נחישות.

עלינו להכיר בעובדה ששום הסבר לפרידה לא יניח את הדעת

ולכן כדאי מאוד שנקבל את ההסבר שהוא או היא נתנו,

או שנמציא לעצמנו אחד, ואז נניח לשאלה הזאת.

זה כדי לעשות סגירה, שמאוד נחוצה כדי להיגמל מההתמכרות.

לא נחכה שיגיע הסבר טוב שייתן מענה.

עלינו לקבל שזה נגמר ולהפסיק את התקווה.

תקווה יכולה להיות מאוד הרסנית כאשר הלב שלנו נשבר.

התקווה שזה יחזור לקדמותו או התקווה ש"הוא יבין" מה הוא הפסיד,

התקווה שהוא/היא יבקש סליחה.

לב-שבור הוא אלוף במניפולציות.

הוא משכנע אותך בדברים שהם הדבר האחרון שאנחנו צריכים כדי להחלים.

 

אחת הנטיות שלנו, כאשר הלב שלנו נשבר, היא לעשות אידאליזציה של האדם ששבר את ליבנו.

אנחנו נזכרים בחיוך שלו,

כמה נהדר הוא גרם לי להרגיש,

תחושת האושר שאפפה אותי כאשר צעדנו יחד על שפת היום,

לאור הירח ולאור הכוכבים,

הטיולים שלנו ביחד…

כל החומר הזה גורם לנו להרגיש יותר כאב, כאב על מה שהפסדנו.

 

אנחנו נותנים לאקס תפקיד של "כוכב" בחיים שלנו.

יש לנו פלייליסט של התמונות האלה שאנחנו חוזרים עליו שוב ושוב,

ועושים לעצמנו פאסיב-אגרסיב.

מה עושים כדי להפסיק את האידאליזציה הזאת?

תרופת הנגד היא לבנות פלייליסט "שלילי":

איך הוא נראה כשהוא היה כועס,

איך אחרי הטיול להרים לא דיברתם יומיים,

כמה רע הוא גרם לך להרגיש,

איך הוא עצבן אותך נורא.

לבנות רשימה של איך האדם הזה היה רע בעבורך.

כל התכונות הרעות וכל המעשים הרעים.

ואת הרשימה הזאת לשמור בטלפון

כך שתוכל להסתכל עליה בכל פעם שתכנסי לסרטים הנוסטלגיים האלה שמדגישים את מה את מפסידה, לכאורה…

והמוח הטריקי שלך ינסה לומר לך שהיחסים שלכם היו מושלמים.

והם לא היו מושלמים.

לב-שבור מפעיל את אותם ההורמונים שמופעלים במצב של אבל ואובדן.

בשברון-לב מתקיימות אותן תופעות, בדיוק כמו בפוסט-טראומה:

נדודי שינה,

מחשבות טורדניות,

החלשה של המערכת החיסונית,

40% חווים דיכאון קליני.

 

לב-שבור זהו פצע פסיכולוגי מורכב שמשפיע על כל תחומי החיים.

כי אנחנו לא רק מפסידים את האושר ואת הביטחון שחשבנו שיש לנו,

או את האהבה,

אנחנו מפסידים גם קהילה חברתית תומכת שבנינו כזוג,

אנחנו חווים את החלל והריקנות גם בזהות שלנו,

כי הזהות שלך הייתה מחוברת גם לזוגיות שלנו,

הריקנות והחלל של הפעילות המשותפת,

ואפילו הריקות שנובעת מכך שכבר אין את התמונות על הקיר

או החפצים בבית שהיית רגיל אליהם ונעלמו.

אז מה עושים כדי לרפא לב-שבור?
  1. להפסיק את החיפוש המיותר אחר הסברים ל"למה".
  2. לעשות רשימת נגד שתאזן את "הכוכבות" של האקס, של כל הדברים שבהם הוא לא היה טוב בשבילי, או לא היה טוב בכלל.
  3. להיות עסוקים – מאחר ואי אפשר להפסיק לחשוב על משהו באופן יזום, כדאי מאוד להעסיק את המוח במשהו אחר ולהתעסק במשהו אחר.
  4. לחסום כל אפשרות לקשר אתו/איתה או עם הזיכרונות:
    לחסום אותו במדיה החברתית,
    להעביר את התמונות לתיקיות שאינן בהישג יד,
    לא ללכת למקומות ששם הוא נמצא,
    לא להיות בקשר עם אותם החברים.
    לעשות "גמילה" לפחות בשלב הראשון.
  5. התשוקה באה בגלים. תנו לגל לעבור ע"י יציאה להליכה, מדיטציה, נשימות. כל מה שעוזר. הגל עובר.

 

לרפא לב-שבור, שווה את המאמץ שאנחנו נדרשים לעשות.

כי זה לא רק ממזער את הסבל שלנו,

אנחנו מרוויחים מזה בכך שאנחנו יותר נוכחים עם החברים שלנו,

יותר פרודוקטיביים בעבודה,

מחוייבים יותר לקשרי משפחה,

נוכחים בהווה, במה שקורה עכשיו.

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.