בהמשך לסדרת המאמרים על מערכות יחסים נרקיסיסטיות, עם נרקיסיסט סמוי, שכל מי שהיה שם יודע שהן מערכות יחסים מרעילות ואלימות (רגשית ונפשית), הרבה אנשים שואלים את עצמם: מדוע אנשים נתקעים במערכת יחסים נרקיסיסטית? מדוע הם לא עוזבים? איך אפשר לסבול ולעצום עיניים ולהישאר?
זה מעניין במיוחד מפני שלעתים קרובות מדובר בא.נשים חזקים, עצמאיים, מצליחים בעבודה ובקריירה, בעלי מעמד, בעלי בטחון עצמי בתחומים אחרים בחיים. איך זה מתיישב?
כדי לא לעשות אפליה מגדרית, אני חייבת לציין שנרקיסיזם איננה תופעה מגדרית. גם במערכות יחסים זוגיות, הנרקיסיסט יכול להיות הגבר או האישה, וגם לגבי הורים.
ישנן לא מעט אמהות נרקיסיסטיות בדיוק כמו שישנם אבות נרקיסיסטיים. יחד עם זאת, מטעמי נוחיות אני כותבת את המאמרים בצורה מגדרית, ואתם תעשו את ההתאמה לגבי עצמכם.
אז, בואו ונצא לדרך…
ישנם מספר גורמים לכך שהקורבן במערכת היחסים הנרקיסיסטית נופלת לתוך הדינמיקה הזאת, יותר ויותר עמוק, ואינה יכולה לקום ולברוח:
בלבול
ההתעללות הנרקיסיסטית מובנית ככה שתגרום לך לרמה גבוהה מאוד של בלבול וספק עצמי.
היא מביאה אותך להרגיש חרדה, חוסר-אונים, חוסר-תקווה, דיכאון לפעמים, להיות ערנית וזהירה כל הזמן (ללכת על ביצים ולעמוד על המשמר), וטראומטית.
ובמצב הזה של בלבול את לא באמת יכולה להגיד לעצמך: "כן, אני רואה שזאת מערכת יחסים מרעילה ואני צריכה לברוח".
למה? כי את במצב שכל המציאות שלך מוטלת בספק וכבר אין לך מושג מה נכון ומה לא-נכון.
את שואלת את עצמך: "אולי זה באמת אשמתי?" "אולי זוהי באמת בעיה שלי?" "אולי אני הגורם לכל זה?"
כך שהרעיון של "אני צריכה לצאת ממערכת היחסים הזאת" נכבש על-ידי הרעיון של "אני אפילו לא יודעת מה המצב, אני אפילו לא בטוחה מה זה שחור ומה זה לבן. עד כדי כך את מבולבלת וחסרת בהירות. רבות מהקורבנות שכבר נחשפו לנושא של התעללות נרקיסיסטית, לפעמים כל כך מטילות ספק בעצמן ושואלות את עצמן "אולי בכלל אני הנרקיסיסטית?"
הנרקיסיסט, באופן הולך וגובר מחזיק את המפתחות למציאות שלך באמצעות מניפולציות של שליטה וגזלייטינג. (ראי המאמר על גזלייטינג – התעללות נפשית באמצעות שטיפת-מוח).
חוסר אינפורמציה
אחרי שאנשים קוראים את המאמרים האלה על יחסים נרקיסיסטים, נופלים להם אסימונים והם אומרים:
"אם הייתי קורא את זה לפני הרבה שנים או שומע על זה הייתי יודע…" , "היינו בייעוץ זוגי ואף אחד לא אמר לי.
אם התרפיסט היה אומר לי 'הבחור הזה הוא נרקיסיסט והוא לא ישתנה' הייתי מתמודד.ת עם זה אחרת".
חלק גדול מן המלכודת הזאת זה חוסר ידע וחוסר אינפורמציה.
תחשבו על זה, כמעט כל מה שאנחנו יודעים למדנו את זה ממישהו. כולל מיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון וגם מיומנויות בין-אישיות.
אחד הדברים שלא מלמדים אותנו זה יחסים. אז אל תחשבי שאת טיפשה כי לא עלית על זה שיש לך עסק עם נרקיסיסט.
זה קורה ככה מפני שמצד אחד, מערכת יחסים נרקיסיסטית מתפתחת בהדרגה (בדומה לצפרדע שמחממים לה בהדרגה את המים ככה שהיא מתרגלת עד שבסוף המים מגיעים לנקודת הרתיחה והיא מתה. אם היו מרתיחים את המים מיד, היא הייתה קופצת החוצה באינסטינקט, מיד).
ובנוסף להדרגתיות הזאת, ההתעללות הנרקיסיסטית היא מאוד מניפולטיבית ומאוד נסתרת. (זאב בעור של כבשה) וקשה לזהות אותה, בוודאי לא בשלבים הראשונים.
פגיעה בערך-עצמי, בביטחון-עצמי ועיוורון-בגידה
במערכת יחסים נרקיסיסטית, מתקיימת כל הזמן דינמיקה של גזלייטינג והפחתת-ערך כלפי הקורבן. אחד האלמנטים הקשים ביותר של החוויה הזאת, בנוסף לשטיפת-המוח המתמדת ש"את לא מספיק טובה" ועיוות תפיסת המציאות, זה שאת חווה דחייה, במקרה הזה דחייה רומנטית ואישית.
לפי מחקר שנעשה לאחרונה, הכאב הרגשי שאנו חשים כאשר "דוחים" אותנו, נרשם במוח באופן מאוד דומה לכאב פיזי. במילים אחרות, אנו מחווטים לחוות דחייה, כל דחייה, כחוויה מאוד מאוד כואבת. בדרך כלל, התגובה השכיחה ביותר לדחייה זה ביקורת עצמית, ולעיתים קרובות אינטנסיבית מאוד. אנחנו ממשיכים להכות את עצמנו בגין הדחייה, עוברים על כל החסרונות שלנו, מכנים עצמנו בשמות, ומנמיכים את עצמנו, מה שגורם להעצמת רגשות של בושה ואשמה, ונכנסים למעגל של הלקאה עצמית, חוזר ונשנה. בקיצור, אנו מכסחים את הערך-העצמי שלנו, בנוסף למכות הקשות של המתעלל בערך-העצמי שלנו ובביטחון-העצמי שלנו.
זוהי תגובה רגשית שכיחה ויש לה השפעה ארוכת טווח על מצב-הרוח שלנו, תפיסת הערך העצמי שלנו והחוסן הנפשי שלנו. במצב הזה אין לנו כוחות להתמודד עם המציאות ואנו הרבה פעמים בוחרים "לא לראות" את האמת כדי שלא נצטרך להתמודד איתה. (ניתן לקרוא כאן על "עיוורון בגידה" בתוך מאמר על "טראומת בגידה". ובהחלט התעללות היא בגידה)
אז אסכם את מה שאמרתי עד עכשיו:
דחייה גורמת לכאב רגשי חזק /חד. בתגובה המוח שלנו מנסה להבין בהיגיון מדוע זה קרה או מה קרה כדי שנוכל להימנע מפגיעה דומה שוב. לכן, המוח שלנו מתחיל לסרוק ולבחון כל מה שהיה: החסרונות שלי, הטעויות שעשיתי, מה לא בסדר בי, איפה אני לא מתאימה, מקלקלת, פוגעת בו, לא מבינה… וזה גורם לנו להרגשה עצמית נוראה.
אז בואו ונבהיר איך מנגנון של חווית הדחיה עובד:
- אנו מאמינים שעוצמת הפגיעה שאנו חשים קשורה ישירות למידת האכפתיות שלנו והרצון לאהבה מהאדם שדחה אותנו. וזה, ממש לא, או לא בהכרח. המחקרים מראים שאנו פשוט מחווטים לחוות כל דחייה ככואבת, אפילו אם מי שדוחה אותנו הוא אדם שאנחנו לגמרי לא-סובלים (ובהחלט יכול להיות שכבר הגענו למצב שאנו לא יכולים לסבול את הנרקיסיסט).
- אנו מאמינים שהפגיעה במצב-הרוח שלנו, הביטחון-העצמי ובערך-העצמי נגרמה מהדחייה עצמה. וזה ממש לא. רוב הפגיעה בערך העצמי, בטחון עצמי, ומצב-הרוח, זה משהו שאנו עושים לעצמו ומתרחשת אחרי הדחייה, כאשר אנו שוקעים בתוך המחשבות הטורדניות של ביקורת עצמית, שמקורן לגמרי במוח שלנו. וכשאנו עושים זאת, אנו חופרים יותר עמוק בפצע הרגשי ועוד יותר מקשים על עצמנו להירפא רגשית ופסיכולוגית. (אבל זה דווקא חדשות טובות, כי זה אומר שעל מה שמתרחש במוח שלנו אנו יכולים לעבוד).
בידוד
גם הבידוד שלך הוא תהליך שמתרחש ומתעצם בהדרגה.
בידוד, הוא מאפיין מאוד מרכזי של מערכת יחסים נרקיסיסטית.
זה אומר שאין לך מי שייתקף את התחושות שלך או את חוויית המציאות שלך, וגם אין לך תמיכה חברתית.
הבידוד נעשה באופן שיטתי ומניפולטיבי שיוצר מצב שהנרקיסיסט או מרחיק אותך, או גורם לך להתרחק (באמצעות שקרים) מהאנשים הכי קרובים לך, ומהאנשים שיכולים לתמוך בך, כמו בני משפחה וחברות טובות.
בנוסף לכך, התדמית שלו כלפי חוץ היא שהוא בעל נפלא, איש אשכולות, בעל מידות טובות, טוב-לב, נדיב ומתחשב. ואת התדמית הזאת הוא מתחזק ומציג כלפי כל העולם וכל השנים את "עוזרת" לו לתחזק את התדמית הזאת ע"י הסתרה ושתיקה ומצג שווא של 'משפחה יפה ומאושרת'.
(במאמר אחר אני מסבירה את המנגנון הפסיכולוגי שנקראה 'דיסוננס קוגניטיבי' שמאפשר לך, באופן לא-מודע, להציג מצג שווא. קישור כאן).
אז איך פתאום תבואי ותספרי סיפורים אחרים? איך תספרי פתאום שהאיש המדהים הזה מתעלל? ואיפה היית עד עכשיו? כולם בסביבה כבר שבויים במניפולציות שלו ורואים אותו כמו שהוא רוצה שיראו אותו, ועברו כבר "מסע הכפשה" כזה או אחר שהוא עשה לך, אז אין אף אחד בסביבה שיכול להאיר את עינייך ולומר לך "זה לא תקין".
וחלק מן האנשים בסביבה שלך, והם יכולים להיות אפילו ההורים שלך או אחותך, הפכו להיות "הקופים המעופפים" שלו, ויכול להיות שאת כבר עוברת גזלייטינג מכל השבט (המשפחה).
האם יש מישהו שיש לו מספיק ביטחון עצמי לומר: "כולם טועים. אני יחידה שצודקת"?
כשכולם אומרים לך שהוא בחור נהדר אז את מטילה ספק בעצמך ואומרת: "אולי אני משוגעת".
ואם בכל זאת, את עומדת על הרגליים האחוריות שלך ואומרת: "לא, אני לא המשוגעת כאן. הם פשוט לא רואים את האמת", יש לזה השלכות.
יכול להיות שיינטשו אותך, ילעגו לך, ייצאו למסע הכפשה נגדך, יעשו עלייך חרם. את עלולה להפסיד את הנישואים, להפסיד הגנה כלכלית, אולי ישתמשו בילדים נגדך, המשפחה שלך תצא נגדך… אלו הם סיכונים בעלי מחיר מאוד גבוה.
לסיכום אומר, שכאשר אדם מגלה אחרי 10-20-30 שנים, שהוא או היא חיו במערכת יחסים נרקיסיסטית,
זה מצד אחד מאוד משחרר אבל בו-זמנית זה גם מאוד מפחיד.
החוויה של השחרור היא מלהפסיק להאשים את עצמך ולהפסיק להיות מבולבלת.
נטל עצום ישב על המערכת הרגשית והפסיכולוגית שלך לאורך שנים ויש לו השלכות בריאותיות.
ויחד עם זאת, זה גם מפחיד. כי זוהי גם הכרזת מלחמה. (בין אם היא גלויה או סמויה. ובינינו עדיף סמויה…).
ואת יודעת שהמאבק הזה יהיה מסובך, תפסידי אנשים, ותצטרכי להתמודד עם התעללות נרקיסיסטית גוברת.
זה לא טיפשות. זוהי הישרדות.
גם אם נשארת שם 10-20 שנה עד שקלטת מה קורה אינך טיפשה.
עכשיו, אפשרי לאינפורמציה הקשה שאת מתמודדת איתה לחדור פנימה באופן איטי,
ובהתמדה שחררי את הרעל הנרקיסיסטי שנטמע במערכת שלך
התחילי לאט לאט להתחבר לאני הפנימי והאותנטי שלך. חפשי ולמדי את עצמך. קודם כל, תלמדי מי את.
הערה: ממליצה להמשיך לקרוא באותו הנושא את המאמר על דיסוננס קוגניטיבי ביחסים נרקיסיסטיים.
ממליצה לקרוא את המאמר על שבי פסיכולוגי לפי ספרה של ג'ודית לואיס הרמן – טראומה והחלמה
מקורות:
Guy Winch Ph.D / what we get wrong about REJECTION and how to 'do (the recovery) right'
Dr. Ramani / How could I have been so stupid to fall for a narcissist? YouTube video