אירית וייך | איך חיים עם נרקיסיסט ומה ניתן לעשות?

הערות:
*מטרת המאמרים להוסיף ידע. אין לראות במאמר כמאמר פסיכולוגי מקצועי וגם לא כסמכות מקצועית.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.

בהמשך למאמר על נרקיסיזם בזוגיות, עולה השאלה:

איך חיים עם נרקיסיסט ומה ניתן לעשות?

קודם כל עלייך לפתוח את העיניים…

בהקשר זה אני רוצה לצטט קטע מתוך ספרה של ניני גוטספלד מנוח – מילים הורגות עמוד 38:

להסתכל זה דבר אחד.
לראות את הדבר עליו את מסתכלת זה דבר אחר.
להבין מה שאת רואה זה השלב הבא.
ולפרש את משמעותו זה דבר רביעי.
ללמוד ממה שאת מבינה הוא דבר נוסף,
אך לפעול על פי מה שאת לומדת הוא כל מה שבאמת חשוב.

חשוב להפנים, שלנרקיסיסט קשה מאוד להשתנות.
כי המינימום הנדרש לשינוי זה שהוא עצמו יכיר בדפוסים הנרקיסיסטיים שלו, ובנוסף לכך שהוא גם ירצה לשנות את זה. ואם התנאי הזה כן מתקיים, זה דורש ממנו עבודה יומיומית של מודעות ושינוי דפוסים.

זה יכול לקרות רק במקרים מועטים מאוד, אולי בעקבות משבר. אבל כאמור הסיכוי קטן, כי הנרקיסיסט מאשים אנשים אחרים, מאשים את העולם, מאשים אותך בגלל ההתנהגות הרעה שלך.
מבחינתו, כולם "לא-בסדר" והוא תמיד בסדר.
הוא גם לא רואה שהוא פוגע באנשים אחרים, או שאם הוא כן רואה, זה לא ממש נוגע בו.
(גם כי הוא רואה רק את עצמו וגם כי אין בו יכולת לאמפטיה). לנרקיסיסט אין מודעות עצמית.

האם נרקיסיסט מרגיש עצב וכאב?

כן. בהחלט.
אנשים בעלי אישיות נרקיסיסטית הם חסרי ביטחון ולמעשה מאוד שבריריים מבפנים, למרות החזות החיצונית החזקה שלהם. הם כל הזמן מרגישים מאוימים מן העולם.
העצב של נרקיסיסטים בא לידי ביטוי ב:
רגזנות, כעס, התקפי זעם, קורבנות, האשמה של העולם…

האם טיפול זוגי יכול לעזור?

כנראה שלא.

אם נרקיסיסט-סמוי (הנרקיסיסט-הגלוי לא סביר שילך לטיפול או ייעוץ), הולך לייעוץ הוא יכול לעשות שינויים קטנים בהתנהגות (קוסמטיים) אבל לא שינויים במהות, ובשעת לחץ הדפוס הרגיל של "זעם" יפרוץ, הוא יפסיק אולי דפוס מסוים בעקבות הטיפול הזוגי, אבל ימצא דרך יצירתית אחרת להשיג את מה שהוא רוצה, והמניפולציות תעשינה מתוחכמות יותר.

למשל, אם המטפל אומר: "כשאתה עושה את זה אתה פוגע בה",
אז הוא רושם לעצמו ואומר: "אני לא יכול להמשיך ולעשות את זה"
ואז הוא מוצא לעצמו דרך אחרת לשליטה.
למה? כי הוא רוצה להרשים את המטפל.
גם את הקליניקה הוא רואה כמגרש המשחקים שלו.
ואפילו אפשר שהמטפל לא "יקלוט" את הנרקיסיסט, וההיפך, יתרשם ממנו מאוד.
"יופי, עשית שיעורי בית", "אני רואה שאתה מאוד משתדל", "אתה באמת במתבונן בעצמך".
מה שקורה לבת-הזוג, שהיא עוד יותר מטילה ספק בעצמה:
"אם המטפל לא רואה את זה, אז אולי אצלי משהו לא בסדר…"

כפי שכתבתי במאמר הקודם – נרקיסיסטים סמויים הם אמני ההסוואה ויכולים להראות ככבשה תמימה ומקסימה. הצ'ארם והכריזמה שלהם עובדים על כולם. חשוב גם לזכור שהתקופות הטובות של המתעלל הן היבט חשוב ובלתי נפרד מההתעללות שלו.

מה שזה אומר, שאת לא יכולה לפתח תקווה שהוא ישתנה, ועלייך להכיר בעובדה שזה מה שיש, ככה זה.
מה שנותר לך זה או להתרחק ממנו (מה שלא תמיד אפשרי כי זה יכול להיות הילד שלך, הורה שלך, הבוס, או בן-זוג, ולא תמיד אפשר להתרחק), או שתתאימי את הציפיות שלך ותקבעי את הגבולות שלך.

עלייך להפנים שהנרקיסיסט גדל בסביבה של 'אהבה פוגענית'. לפי Sam Vaknin, הנרקיסיסט גדל בבית שבו אהבה שווה התעללות (ויכול להיות שהמשפחה שלו נראית נהדרת, אבל את כבר יודעת שהתעללות יכולה להיות מאוד סמויה). ההורים, האנשים שהכי אוהבים אותו, מתעללים בו. ההתעללות הייתה הצורה היחידה של תשומת-לב ואכפתיות. בבית נרקיסיסטי, אם אתה מתעלל במישהו פירושו שאכפת לך ממנו. הנרקיסיסט למד לקשור התעללות, כאב, פגיעה, או התנהגות לא ראויה, עם אהבה. זה יצר במוחו את המשוואה שלאהוב זה להתעלל, ונתינה (כמו לפרנס אותך, לקנות מתנות, להיות אתך, לתת לך משפחה וילדים…) נותנת לו את הזכות להתעלל בך.

"אני מתעלל בה כי הרגשות שלי כלפיה כל כך חזקים. אני פוגע בה כי היא האדם שאני הכי אוהב".
"אף אחד לא יכול להרגיז אותי כמוה".
"נמאס לי לראות אותה הורסת לעצמה את החיים. איכפת לי יותר מדי בשביל לא לעשות שום דבר בעניין".
לעיתים קרובות המתעלל ינסה לשכנע את זוגתו שההתעללות שלו היא הוכחה לאהבה שלו אליה.

האם הוא משקר כשהוא אומר שהוא אוהב אותך?

לנדי בנקרופט בספרו "למה הוא עושה את זה? איך גברים כעסנים ושתלטנים חושבים" טוען שבדרך כלל הוא לא משקר. הוא מרגיש בתוכו רגש עוצמתי שהוא מכנה אותו אהבה. וזה הרגש היחיד שהוא כנראה הרגיש אי-פעם כלפי אישה ועל כן אינו יודע שזוהי איננה אהבה. סביר להניח שמה שהוא מרגיש זה:

רצון עז שתקדישי את חייך לאושר שלו בלי כל התערבות חיצונית.
רצון עז לנגישות מינית.
רצון עז להרשים אחרים בכך שאת בת זוגו.
רצון עז לבעלות עלייך ולשליטה בך.

מבחינתו, הרצונות הללו, הם אהבה רומנטית.

עלייך להגן על עצמך מהאפקט המתמשך של ההתעללות. לא משנה כמה הוא אומר, או יגיד לך, שהוא אוהב אותך ושאכפת לו ממך, התעללות היא ההיפך מאהבה. לגבר המתעלל אכפת רק מעצמו. כן, הוא מרגיש תשוקה לקבל ממך אהבה וטיפול, אך הוא רוצה לתת אהבה, אם בכלל, רק כשמתאים לו.

הפרדוקס הוא, וזה מפליא בעיני, שאנחנו (רוב האנשים) שמים 90% מהאנרגיה שלנו (הלב שלנו, המחשבות שלנו והנשמה שלנו) במערכות יחסים דיס-פונקציונליות ולא בריאות, מערכות יחסים שאנחנו מרגישים כמו "אובייקט" למילוי הצרכים של מישהו אחר, מערכות יחסים שבהן אנחנו לא מקבלים תוקף לרגשות שלנו ולצרכים שלנו, ומשאירים את המעט שנשאר לנו עבור אנשים שהם טובים ונחמדים אלינו.

הגיע הזמן שנהפוך את היחס הזה. הגיע הזמן שניתן את הטוב ביותר שלנו ליחסים בריאים והדדיים, וניתן רק את המינימום ליחסים שאינם עוזרים לנו לצמוח (בלשון המעטה). וזה האתגר לכל מי שנמצא או נמצאת במערכת יחסים עם אישיות נרקיסיסטית, לא לאבד את עצמנו בתוך המים העמוקים של ספק-עצמי וביקורת עצמית, מצד אחד, ומצד שני לשנות את הגישה ולאפשר ליחסים אחרים שיש לנו בעולם להבנות לפי ערכים כמו: אותנטיות, נדיבות, חמלה, אמפטיה, ולא להמשיך במערכות יחסים עויינות. זוהי הבחירה שלנו.

איך תדעי אם את חיה עם נרקיסיסט-סמוי?

Tael Swan (ראי וידאו למטה) מציעה שתשאלי את עצמך את השאלות הבאות:
לענות רק ב- כן/לא. בלי "לפעמים" או "תלוי" וכדו'. כדי שלא תתחמקי מתשובה ישירה.

האם יש הדדיות ביחסים?
או שיש אחד שתמיד נותן ואחד שתמיד לוקח?
האם את יכולה להיות את עצמך ביחסים האלה?
האם את מרגישה שאת צריכה להנמיך את הכישרונות שלך כדי שהוא ירגיש פחות מאוים?
או האם הוא חוגג אותך ומאפשר לך לזרוח?
האם שניכם יכולים לשתף ברגשות האמיתיים שלכם אחד את השני?
האם את יכולה לשתף בפגיעות שלך?
האם את בוטחת בו לגבי הרגשות שלך?
האם הוא השתמש אי-פעם ברגשות שלך נגדך?
האם הוא יכול לתת לך אמפטיה והבנה?
או שכאשר הוא נותן לך סימפטיה זה גורם לך להרגיש פחות ממנו?
האם הוא מוציא ממך את הטוב שבך?
האם את מרגישה טוב לגבי עצמך בנוכחותו?
האם הוא מעצים אותך, מפרגן, מחמיא, מתלהב ממך?
האם את יכולה להיות אמיתית בזמנים טובים ובזמנים רעים?
האם, כאשר יש נושאים שאתם מתווכחים עליהם, האם הוא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו?
האם הוא מסוגל למודעות עצמית והערכה-עצמית כנה?
האם הוא חייב להיות תמיד צודק?
האם את רשאית שיהיו לך גבולות בריאים מולו?
האם כשאת מציבה גבולות זה גורם לבעיות ביניכם?
האם את מרגישה שלהציב גבולות משמעו לאבד אותו?
האם הרצונות והצרכים שלך מקובלים ומתקבלים בין שניכם?
האם הוא מנצל אותך עבור מה שהוא צריך או עבור הערך שאת מביאה ליחסים?

אני רוצה להוסיף עוד שאלות:

10. האם את מרגישה מכווצת רוב הזמן (בגוף: כתפיים מכווצות, גוש בבטן)?
11. האם הוא נוטה "לנאום" לך ולחנך אותך?
12. האם התקשורת ביניכם היא בעיקר: התקפות, האשמות, שיחות חזרתיות ומתישות, וגזלייטינג?

האם הוא עלול להיות אלים?

גבר מתעלל עלות להיות מפחיד. אפילו אם הוא אינו מרים יד או מאיים. עלייך לשים לב לתחושות שלך. אם הוא מפחיד אותך, התייחסי לאינטואיציות שלך ברצינות רבה, אפילו אם אינך מאמינה שהוא מסוגל להיות אלים. אם ההתנהגות מפחידה אותך, מכאיבה לך, שולטת בך או גורמת לך להתחיל לתהות מה הוא עלול לעשות בפעם הבאה – זו אלימות.

להלן כמה שאלות מנחות והתנהגויות שהן דגלים אדומים:

האם הוא אי פעם כלא אותך בחדר ולא נתן לך לצאת?
האם אי פעם נפנף כלפייך באגרוף כאילו הוא עומד להכות אותך?
האם אי פעם זרק חפץ שפגע או כמעט פגע בך?
האם אי פעם החזיק אותך בכוח או תפס אותך בכוח?
האם אי פעם דחף, הדף, או דקר אותך?
האם אי פעם איים לפגוע בך?
האם הוא משתמש במחוות אלימות כגון חריקת שיניים, קריעת בגדיו או טלטול זרועותיו באוויר, נועץ מבט מאיים ממרחק אפס לתוך עינייך, כדי להראות את הזעם שלו?
האם הוא שומע אותך כשאת אומרת לו שההתנהגויות הללו מפחידות אותך או שמעביר את האחריות אלייך ואומר שאת גרמת לו להתנהגות הזאת ואם את מפחדת זוהי בעיה שלך.
האם הוא משתמש באיומים סמויים כמו: "את לא יודעת עם מי יש לך עסק", "את לא רוצה לראות אותי כועס".
האם כשהוא כועס הוא זורק חפצים, חובט בדלתות, בועט בקירות, בועט במכונית?

התנהגות אלימה:

הוא פוגע בך או מפחיד אותך גופנית או משתמש במגע עם גופך כדי לשלוט בך או לאיים עלייך.
הוא שולל ממך את החופש התנועה. לדוגמא, נועל אותך בחדר, מחביא את מפתחות הרכב, אינו מאפשר לך לצאת מהרכב.
הוא גורם לך לחשוב שתיפגעי פיזית.
הוא כופה עלייך מגע מיני או כל אינטימיות גופנית לא רצויה אחרת.
מתעלל מילולית בצורה קיצונית (רמת ההתעללות המילולית היא מנבא מהימן ביותר לאלימות פיזית).
משתמש בהתנהגויות אלימות כנ"ל כקלף מיקוח שתעשי או לא-תעשי דברים לפי דרישתו והוא לא יתנהג ככה.

ההגנות הטובות מול נרקיסיסט סמוי:

לדעת ולהבין שהגוף שלך הוא הסיסמוגרף המדויק שלך.
אל תסמכי על אף אחד אחר.
שימי-לב כשאת בסביבה עם מישהו, איך הגוף שלך מרגיש.
האם את מרגישה כיווץ בבטן, בגרון או בחזה?
האם את מרגישה שאת "מושתקת" או "נאלמת"?
האם את מרגישה מבולבלת?
(כשאת בסביבה של מישהו שהוא אוהב ואותנטי, אינך מרגישה את הדברים האלה.
היכולת להרגיש את הדברים הללו, זה שריר שמתפתח, וצריך לעבוד עליו.
לדוגמא: "הוא אומר דברים נחמדים אבל אני מרגישה מכווצת…")
ללמוד איך "נראית אהבה", איך "מרגישה אהבה".
התבונני על האנשים בחייך וחפשי את הקביעות:
מי תמיד היה איתך כשהיית צריכה,
מי קיבל אותך תמיד כמו שאת,
בחברת מי את מרגישה שלווה ונינוחה
אנשים שבחברתם אינך מרגישה "לא מספיק טובה"
או שבחברתם אינם "מטילה ספק בעצמך".
(ואם אין לך כאלה אנשים, אז איך זה מרגיש להיות בטבע, או אפילו כלפי חיית מחמד).
היחסים האלה הם יהיו בשבילך הסמן של כיצד אהבה צריכה להרגיש ולהיות.
שימי לב, את יכולה לדעת את כל התכונות של הנרקיסיסט,
אבל בתוך הרגע, בתוך ה- Money Time, בתוך החיים, את לא שמה-לב ולא ערה.
חשוב שתסמכי על האינטואיציה שלך, על הבטן שלך ועל תגובות הגוף.

איך חיים עם נרקיסיסט-סמוי? מהי האסטרטגיה שלך לשימור-עצמי?

קודם כל, ברצוני להבהיר לך, שהפוקוס שלך צריך להיות על הריפוי שלך ולא על לשנות אותו.
הנרקיסיסט לא אוהב להיות בחברת אנשים שרואים אותו באמת.
אם הוא הולך לטיפול זוגי, והמטפל רואה אותו באמת – הוא יעזוב.
הוא יגיד שהמטפל גרוע, שאינו יודע על מה הוא מדבר.
אותו הדבר לגבי מישהו במשפחה שיגלה אותו או חבר שיגלה אותו – הנרקיסיסט יתרחק.

שנית, אל תצפי שתוכלי לרצות אותו. בשבילו שם דבר אינו מספיק. לא משנה כמה תתני לו, הוא עדיין יהיה תקוע ב"מחסור", והוא לא יתעורר לראות את כמות האהבה שאת מעניקה לו.

Dr. Ramani, היא פסיכולוגית קלינית, שמתמחה בנושא הנרקיסיסזם מציעה לכל מי שחי עם נרקיסיסט,
קודם כל להוריד ציפיות.
היא אומרת:

"הבנאדם הזה לא ישתנה. מה שאת רואה עכשיו זה מה שיש, ועלייך להיות מודעת לזה.
אם תצפי שהוא ישתנה תהייה כל חייך מתוסכלת.
כמו לקום בבוקר ולצפות שהשמש תזרח במערב, ואז להתאכזב שהיא לא זרחה במערב."

מה שעלייך לעשות, זה לעבוד עם עצמך על:

גבולות,
אהבה עצמית,
ערך עצמי.

הנרקיסיסט משקף תדר ורגשות מודחקים בתוכך. לכן התבונני ברצינות כיצד נרקיסיסט גורם לך להרגיש.
האם הוא גורם לך להרגיש:
לא אהובה,
לא שווה,
מנוצלת,
בלתי נראית,

הרגשות האלה כבר היו בתוכך בראשית.
הם היו חייבים להיות כדי שתמשכי נרקיסיסט לתוך החיים שלך.

לכן תהליך הריפוי הוא על עצמך ולא עליו.
הוא משקף את האספקטים הללו בתוכך.

מה יקרה אם תעמדי מולו ותגידי: "אתה נרקיסיסט!"
מדוע לא כדאי להוציא את הנרקיסיסט מהארון?

אחרי שקראת על נרקיסיזם, ואת מרגישה כמו "התגלות".
פתאום את מבינה את התמונה, פתאום את מבינה "זהו זה! עכשיו זה הגיוני!
חוסר האמפתיה, הזלזול, ההנמכה, משחקי המוח, הבלבול, תחושת ה"זכאות" שלו,
הצורך כל הזמן בחיזוקים וה-show , ואת רוצה לזרוק לו את זה לפנים,
שאת יודעת ואת רוצה שגם הוא ידע שיש לזה שם, שהקוראים לזה "נרקיסיסט".
את רוצה לומר: "עליתי עליך!", "אני רואה אותך". את רוצה צדק…

עצרי!
אם תוציאי אותו מן הארון, לא רק שזה לא ישנה שום דבר, להיפך יהיה יותר גרוע.
למה את מצפה? שהוא יגיד: "נו טוב, עלית עלי. כן, אני נרקיסיסט ומעכשיו אהיה נחמד"?

לא, הוא יסתכל עלייך ישר בעיניים ויגיד בבוז: "באמת?" ואז הוא יהפוך הכל אלייך.
בעצם את היא הנרקיסיסטית. ובמשך 20 דקות תחטפי עלבונות ומניפולציות רגשיות,
והוא יזכיר לך כל מיני פרטים קטנים ואירועים עם פרשנות מעוותת שיוכיחו שאת "לא בסדר", "לא שפויה" וכדו'. ואחרי שתחטפי את זה, תגידי לעצמך: "זה לא שווה את זה".

אינך יכולה לחשוף אותו כי הוא אינו מקשיב לך.
אינך יכולה לחפש צדק, כי לא תקבלי ממנו צדק.
הנרקיסיסט מעולם לא הקשיב לך באמת, אז דווקא עכשיו כשאת חושפת אותו, הוא יקשיב לך?
עכשיו הוא יגיד: "אני לוקח אותך ברצינות ואני אקשיב"?

תשמחי על זה שאת סוף סוף מבינה מה קורה. תשמרי את הכוחות שלך להגן על עצמך.
כשאת מבינה עם מה את מתמודדת את יכולה להימנע מלהיכנס למלכודות שלו.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם נרקיסיסט היא בוודאי לא לומר לו שהוא נרקיסיסט.
ואני חוזרת על זה: לא לומר לו שהוא נרקיסיסט!
מה כן?
להפסיק להזין את החשיבות העצמית שלו,
לא להיות "הקורבן" שלו,
להימנע מלנגוס בפיתיונות שלו;
לשמור על ריחוק רגשי.
אינך שמה בחוץ את הנשמה שלך, את החלקים האותנטיים והפגיעים שלך.
לטכניקה הזאת קוראים Gray Rock.
זה אומר להיות לא מעניינת, לא להיות תגובתית, לא לשתף אותו בשום דבר גם אל את הדאגות שלך וגם לא את ההצלחות שלך, לא לחשוף אינפורמציה וגם לא לשאול.
בשיחה לתת תשובות קצרות: אוקיי, בטח, נשמע טוב, זה מעניין…

כשאת נמצאת בקרבה פיזית עם אדם שיש שלו השפעה רעילה על החיים שלך, מישהו שלא רואה אותך ואת רק אובייקט בשבילו, שמנמיך אותך, שלא מעריך אותך, שעושה עלייך מניפולציות – וכל זה מכוון אלייך באופן ישיר – זהו מצב מאוד לא נוח בלשון המעטה, (וזה יכול להיות בבית או בעבודה או עם המשפחה המורחבת), לא תמיד יש לך את המותרות לקום וללכת.
אז הגוף הפיזי שלך שם, אבל הנשמה שלך לא חייבת להיות שם.
הריחוק הרגשי הוא כלי מעולה להגן על עצמך מבלי ליצור קונפליקט.

אל תיקחי את מה שהוא אומר עלייך באופן אישי,
על תכנסי להגנתיות (להצדיק את עצמך כל הזמן)
ותשמרי על ציפיות ריאליות.
תמצאי לך מקורות תמיכה אחרים ותחליטי שאת לא מוכנה להיות שק-אגרוף שלו.

בצורה הזאת את מונעת ממנו את ההזנה הנרקיסיסטית לה הוא זקוק, את הדרמה ותשומת הלב שהוא כל כך צריך. וכאשר הוא לא יוכל ליצור דרמה הוא יאבד עניין ויחפש מקור אספקה חדש.

אבל לפני שיחפש מקור הספקה חדש או נוסף, מה שיקרה, שהוא יהיה מתוסכל מזה שכבר אין לו שק-אגרוף ואין מי שיזין את האגו שלו כל הזמן, והוא ינסה למשוך אותך שוב פנימה על ידי "הפצצת אהבה" והבטחות. (ראי מאמר על Hoovering).
כאשר אינך נסחפת לתוך מעגל ההתעללות כנראה שהוא יסלים את ההתעללות. הוא מסוגל לומר דברים כל כך פוגעים ומלאי שנאה, לתת מכות מתחת לחגורה, לעוות כל דבר שאת אומרת, טיפולי שתיקה, הכפשות, ניסיון להשפיע עלייך על-ידי "שליחים", איומים והפחדות…
אבל את כבר לא תשחקי במשחק הזה.
זוהי הדרך היחידה שלך להראות לו שעלית עליו.
אם את יכולה, צאי מהחדר,
אל תתני למילים שהוא אומר לך לחדור לא ללב ולא לראש.
תגידי לעצמך: "זה לא אישי, הוא כועס על העולם, ואני חלק מהעולם, אבל זה לא אישי".

את יכולה לדמיין, בכל פעם שאתם יחד בקרבה פיזית, שהנשמה שלך, כיהלום של אור, סגורה בתוך הלב ומוגנת ואי-אפשר לגעת בה.

חשוב לדעת, נרקיסיסטים לא אוהבים שלוקחים להם את שק האגרוף שלהם. הם צריכים קונפליקט כדי שיוכלו לכעוס עלייך. הם אוהבים "חיבור" כי רק דרך חיבור הם יכולים לעשות מניפולציות וגזלייטניג. ולכן הם ינסו למשוך את הנשמה שלך החוצה. והם מומחים בזה.

וגם כאשר את מספרת לאנשים אחרים מה שאת עוברת, רוב האנשים לא מסוגלים להבין את זה.
יגידו לך: "אז למה את לא מדברת אתו?", "תסבירי לו מה את מרגישה".
אבל איך אפשר לדבר אתו?
לא רק שהוא אינו מקשיב לך, כל שיחה כנה אתו על מה שאת מרגישה, תגרום לך להרגיש יותר גרוע, כי הוא ינמיך את מה שאת אומרת, כי הוא לא יכבד את מה שאת אומרת, וכי זה ייתן לו נשק נגדך.
זוהי הסיבה ש"קורבנות" של הנרקיסיסטים כל כך מתוסכלים, מבולבלים וחסרי-תקווה.

Dr. Ramani Durvasula אומרת, שאנשים שסיימו מערכת יחסים עם נרקיסיסט או שהם בתוך מערכת יחסים עם נרקיסיסט הרבה שנים, מדווחים על התופעות הבאות (בכל מיני וריאציות), שהיא קוראת להן "סינדרום התעללות הנרקיסיסטית":

ספק עצמי,
לא בטוחה שכושר השיפוט שלך נכון,
חוסר בטחון עצמי,
חרדה,
דיכאון,
בעיות שינה,
בעיות ריכוז,
חוסר תקווה,
חוויה של חוסר אונים,
תחושה שאני טיפשה,
אני לא אוהבת את מי שהפכתי להיות,
איבוד הזהות הקודמת (מי שהייתי לפני).

לסיום, האם יש סוף טוב, כאשר מדובר באישיות נרקיסיסטית?

כן ולא.

אנשים הנשואים לאדם עם אישיות נרקיסיסטית יכולים למצוא עצמם באחת משתי האפשרויות:

או בתוך התעללות רגשית מתמשכת,
או שמוצאים עצמם "לבד בתוך הנישואים".

מה זה אומר "לבד בנישואים"?

זה קורה באופן טבעי, כשאת את שומרת על הגבולות שלך. בשביל לשמור על השפיות שלך את באופן טבעי מצמצמת את התקשורת אתו למינימום. השיחות שלכם הופכות להיות שטחיות, עוסקות בעניינים פונקציונליים.
אינך יכולה לשתף אותו בדברים משמעותיים כי את תפגעי. וזה אומר שאת לא משתפת ברגשות או בכל אינפורמציה שיכולה להיות בשימוש נגדך.
כן, זה אולי בניגוד לתפיסה של מה זאת "זוגיות טובה ובריאה", אבל זוהי ממילא כבר לא, וגם לא תהייה, זוגיות בריאה. זה רק הסיפור שאולי את מספרת לעצמך.

כפי שאומרת Dr. Ramani:

"לאדם הזה לא איכפת ממך,
הוא ימשיך לשקר לך,
לא אכפת לו מהחיים שלך,
לא אכפת לו מהעצב שלך,
ולא אכפת לו מההישגים שלך ומהגביעים שלך.
לכן, העצה שלי, אל תספרי לו על זה."

זכרי שאינך צריכה "להצדיק" את עצמך, אינך צריכה "להוכיח" את עצמך כל הזמן.
אל תמשכי למלכודות שהוא ינסה למשוך אותך פנימה.
זה מצריך ממך להיות לפעמים כמו "צופה בסרט" ולראות כיצד הוא מנסה לפגוש אותך רגשית.
מאחר ואין לו גבולות היא יעשה הכל כדי למשוך ממך תגובה אמוציונלית, כשהמוטיבציה שלו היא לשלוט בך, והוא יחפש כל סימן של חולשה.
הוא יכול להיות תוקפני, מנמיך, משפיל, יכול להגזים, ינסה לגרום לך לפחד, אשמה בושה –
כל דבר שיכול להזיז לך את הרגשות.
לכן עלייך לדבר בביטחון,
לעשות הצהרות ברורות,
לא להיות עמומה,
אל תיקחי את הדברים אישית,
אל תתנגדי (תהיי אדישה).
פשוט היי נוכחת, תתבונני.
הוא יודע על איזה כפתור ללחוץ, אז שמרי על פוקוס ותסמכי על תגובות הגוף שלך.
עלייך לשמור על אנרגיה חיובית ושלווה, וידיעה ש"שום דבר לא יגע בך אם לא תרשי לו".
בקיצור, תקשורת לא-רגשית!

משפטים שאת יכולה לומר בעת ויכוח או עימות:
"או, אני מצטערת שאתה מרגישה ככה"
"אני מניחה שעלי לקבל זה מה שאתה מרגיש"
"תודה ששיתפת אותי בדעתך"
"תודה שאתה דואג לי"
ככה את נותנת תוקף למציאות שלו, מבלי להתגונן או להצדיק את עצמך.

"הכעס שלך אינו באחריותי"
"שמתי לב שאתה מנסה לצייר אותי באור שלילי"
"זה שאתה רואה את זה ככה, לא הופך את זה לנכון"
"תודה ששיתפת אותי במחשבות שלך, אקח לתשומת-ליבי"
"זה מעניין, אולי זה באמת נכון"
"אני לא יכולה לשלוט ב-איך שאתה רואה אותי"
"דעותינו שונות בעניין הזה"
"האשמות שלך לא נכונות, אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח"
"הזיכרון שלך לא תואם למה שאני זוכרת"
"אין לזה שום קשר למה שאנחנו מדברים עכשיו"
כשהוא מאיים: "אם אתה מרגיש שזה מה שאתה חייב לעשות, אז תעשה. אני מבינה"

ככה אפשר לסגור ויכוח עם נרקיסיסט.
אבל אם הוא מתעקש להמשיך את הדיון כדי לגרום לפיצוץ אפשר לומר:
"אני אשמח לדון על זה בזמן אחר,
בוא נמשיך את השיחה כשתהייה יותר רגוע ונוכל לדון בזה בהדדיות".
ואת יכולה להתרחק מן המקום.
המטרה למנוע תקשורת של הלוך-ושוב, שהנרקיסיסט מאוד רוצה ליצור…

ועוד דבר מאוד חשוב,
גם אם את ממשיכה את המערכת הנישואים או היחסים עם נרקיסיסט, מצאי לעצמך את הקהילה שלך, תבחרי את החברים שלך ותבני מערכות יחסים בריאות, מבוססות על הדדיות, נדיבות ואמפטיה.
לכי לחוגים, הקפידי להתלבש יפה ולטפח את עצמך, לכי ללמוד מקצוע אם אין לך מקצוע, או התמקצעי במה שאת כבר עוסקת.
טפחי את הערך העצמי שלך ואת יכולת ההשתכרות שלך, רכשי חברות, התרכזי בהנאותייך, תצאי מהבית לשעות אחדות.
כך את לוקחת את החיים שלך והנשמה שלך בחזרה, את ממלאה מצברים "בחוץ" לפני שאת חוזרת הביתה.

וכמובן, צאי למסע מודעות ושינוי פנימי…

למאמר בנושא גזלייטינג – התעללות נפשית באמצעות שטיפת-מוח, לחצי על הקישור כאן.