אובססיה – מחשבות טורדניות

מהי אובססיה?

הגדרה לפי מילון אבניאון

"1. טֵרָדוֹן, רעיון העולה במחשבות והחוזר על עצמו באופן כפייתי, לא רצוני, ומטריד באופן תמידי ורציף את תודעתו של האדם.
2. שיגעון לדבר אחד (עממי)."

הגדרה רחבה להלן:

(1) מחשבות שליליות (הנובעות ממתן פירושים שליליים, מאיימים או קטסטרופליים לדברים).

(2) מתן חשיבות מופרזת למחשבות האלה.

(3) הן חודרניות (האדם מתקשה לשלוט בהן).

(4) האדם לא יכול להשתחרר מהן (רעיון או רגש ש"כובש" את המוח).

(5) אינן תכליתיות (אינן מובילות לשום מטרה מוגדרת).

(6) לא הגיוניות ואינן מבוססות על המציאות.

(7) מופיעות ברמת אינטנסיביות לא פרופורציונלית.

(8) מתאפיינות בחזרתיות וממכרות. (אובססיה זוהי התמכרות).

(9) מובילות למצוקה רגשית ופסיכולוגית גדולה.

איך אובססיה נראית?

• לנסות להבין משהו באופן נואש, "לחפור בראש" ולנסות לחבר את הפאזל שלא מתחבר.
  
• למצוא את המחשבה "המושלמת" שתסדר את הדברים בהיגיון ותסביר לי מה לעשות, או למצוא את הפעולה המושלמת שתסדר את הדברים.
  זה נובע מתוך אמונה ילדית שיש רק דבר אחד נכון, מושלם, איפשהו. פעולה מושלמת, עסקה מושלמת, מחשבה אחת שהיא הכי טובה שתהפוך את הכל לבסדר, שיגרמו לכל מה שכואב ללכת, שיגרמו למישהו להיות מאושר. חיפוש מתמיד בראש למצוא את הפתרון המושלם התשובה המושלמת שאז אהיה בטוחה.
  
• לדאוג לגבי משהו שעשוי להתרחש בעתיד ולהעלות את כל התסריטים האפשריים.
  
• לפנטז ולעשות אידאליזציה או רומנטיזציה לגבי משהו או מישהו שאני רוצה.
  לסדר רגשות לגבי אדם מסוים (במערכת יחסים) על-ידי סיפורי פנטזיה.
  לדוגמא אידאליזציה של בן-זוג – להפוך אותו להיות כל העולם שלי, אין לו חסרונות, והוא כזה נהדר… והוא עשה ככה וככה… ולפתח רגשות של אופוריה של אני מרגישה בטוחה, נינוחה, אהובה ומוערכת, כאשר זוהי איננה תמונת המציאות האמיתית של האדם הזה ומי שהוא או היא באמת. "הוא לעולם לא יפגע בי", "היא לעולם לא תעזוב אותי"… לסדר את הרגשות שלי עם סיפורי פנטזיה שאני ממציאה לגבי האדם הזה. הסיפורים שאני מספרת לעצמי נותנים לי לרגע הרגשה טובה יותר או הרגשה שאני בשליטה.
  
• להתקבע על אדם מסוים כדי "לפצח" אותו (להבין אותו).
  מישהו שהוא אולי טריגר לנטישה בשבילי, אולי מישהו שנפגעתי ממנו, אולי מישהו שכועס עלי, אולי מישהו שאני רוצה למשוך לחיים שלי, או מישהו שאני מרגישה לא בטוחה או מאוימת לידו, וזה מניע אותי לנסות לפענח אותו, לנתח אותו, להבין את כל המאפיינים שלו. בדרך-כלל אני מחפשת משהו בהם שיתקן אותי, או שיגרום לי להרגיש בטוחה ומוגנת על-ידם, כאילו שאני מחפשת משהו שיתקן את הרגשות שלי.
  
• להמציא סיפורים, לנחש, מה מישהו אחר יחשוב, ירגיש, יאמר או יעשה. בדרך-כלל באובססיה אנו מניחים הנחות לגבי העובדות, וזוהי רק פנטזיה.
  
• לשחזר שוב ושוב מה מישהו עשה לך ולבנות בהדרגה טינה או תחושה של קורבנות.
  
• להתרכז בדברים לא חשובים, לחלום בהקיץ על דברים לא חשובים או רגילים, ובאותה עת להתעלם ממשהו חשוב.
  זוהי יכולה להיות דרך להימנע. איך זה להימנע? כי אם הדבר החשוב הזה מעורר פחד ולוקח כל כך הרבה אנרגיה, אז אני רוצה למנוע מעצמי את הרגש הזה של הפחד, אני לא רוצה להתעסק עם זה, או אני היום לא יכולה להתעסק עם זה כי זה גדול עלי, אז אני צריכה לקחת משהו "רגיל" או "קטן" או "לא-חשוב" ולהפוך אותו למשהו ממש גדול, ולהישאר ממוקדת בו, כדי לגרש את הרגשות הלא נעימים ואת הדבר שאני נמנעת ממנו.
  
• ניתוח-יתר של הבחירות שעומדות בפניך כאשר אתה מנסה לקבל החלטה עד שזה כבר לא רלוונטי.
  מתחת לניתוח-היתר של הבחירות שלי יש מחשבה או אמונה שיש "שם" תשובה אחת נכונה שאני צריכה למצוא אותה. ועל כן כל הזמן אני עסוקה בלהשוות שוב ושוב ואז לוודא את זה, ואז ללכת לכיוון בדיקה חדש או סיפור חדש עם ההסתעפויות שלו של "אם אני ככה… אז סביר שיקרה ככה… ואז ככה… ולהפוך את התוצאה הפוטנציאלית מההחלטה הזאת לקטסטרופלית ולהפחיד את עצמי למוות, ולהציף את עצמי עם כל התסריטים האפשריים. וכך אני מרוקנת את עצמי מאנרגיה, ואני כבר מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, בלבלתי את עצמי לחלוטין. ואני ממשיכה בניתוח-יתר מתוך אמונה שאני אמצא איזושהי בהירות. וכמובן שזה לא מה שיקרה בתוך האובססיה.
  
• לחפור ולהטיל ספק שוב ושוב בהחלטות שעשית בעבר.
  כבר חשבתי על זה, כבר הגעתי למסקנה בעבר, והתייעצתי עם אנשים, ועכשיו אני חוזרת לזה.
  מדוע אני חוזרת לחפור בהחלטות מן העבר? כי אני מרגישה בהווה חוסר-אונים ואני לא אוהבת את זה. אז אני חוזרת אל העבר, ושוקלת מחדש, ומעריכה מחדש – "האם עשיתי את הדבר הנכון?" "ומה אם הייתי עושה ככה וככה?" או "אם הייתי עושה ככה אז היה קורה ככה". וכמובן שכל זה מיותר כי אינני יכולה לחזור לשם, לזמן והמקום שעשיתי את ההחלטה, ולעשות החלטה אחרת. אבל באובססיה אני מתנהגת כאילו זה אפשרי.
  
• ביקורת עצמית חזקה לגבי "מה הייתי צריך לעשות".
  ביקורת עצמית עם סיפורים על מה הייתי צריכה לעשות זוהי דרך מצוינת לכעוס על עצמנו. למה אנו בוחרים לכעוס על עצמנו? כי כעס-עצמי מחפה על רגשות של עצב, חוסר-אונים, כאב, פגיעה מאנשים אחרים. אם אני מבקרת אותי ומתקיפה אותי, אז לפחות אני בשליטה על זה. כעס מרגיש יותר בשליטה מאשר הכאב שנשארתי אתו עקב מאורעות בחיים שלי (טראומות למיניהן) או מה שאנשים אחרים עשו לי.
  
• להסתובב הלוך וחזור, בעד ונגד, עם החלטה או עמדה עד שאתה משתגע.
  
• להעלות תמונות במוח, שוב ושוב של אירוע, אדם, שיחה וכדו'.
  שידור-חוזר של אירוע או משהו שמישהו עשה לך, במחשבה שאני אמצא משהו כמו רמז, תקווה, חרטה, או לחפש איזשהו פתרון או סגירת-מעגל.
  לחפש סוג של שקט או שלום ביחסים שכבר הסתיימו לפני הרבה זמן, וכבר אין לי קשר עם האדם הזה ועדיין אני חוזרת לחשוב על היחסים האלה שנים רבות אחר-כך.

תרגיל:

עברו על הרשימה ושאלו את עצמכם: איזה מאפיין של אובססיה יש אצלכם? מה השיטה שלכם בשימוש באובססיה? שימו-לב, שלעיתים אנו מחליפים אובססיה מסוג אחד לאובססיה מסוג אחר, בתקופות שונות, במצבים שונים וכדו'.

האובססיה מנסה להרגיע כאב או נושא מסוים: פחד, חוסר-אונים, כאב, אובדן, בדידות, בלבול, עצב, אובדן-כיוון, לא יודע מה לעשות וכו'. אובססיה היא סוג של נטישה-עצמית, לא להתעסק עם עצמי ועם הכאב שלי, לא לטפל באמת בנושא שהאובססיה מנסה להסתיר אותו. האובססיה מתחילה כמו חשיבה רגילה, אבל מתעצמת ונבנית לתוך העלבה-עצמית, יוצרת חרדה ופאניקה, פחד, זעם, דיכאון ו/או בושה.

כמו כל התמכרות, אנו נכנסים תוך האובססיה כדי "לתקן" משהו או לצורך "הרגעה-עצמית". אבל זה לא עובד.
ובאובססיה אין דבר כזה "די, מספיק".

איך האובססיה משרתת אותנו?
מה התפקיד שלה?

• הקלה זמנית
  האובססיה מספקת לנו הקלה זמנית, הסחה ממשהו שכואב, או תקווה למשהו.
• חיבור לאנשים אחרים
  כאשר אנו משתמשים באנשים אחרים (באדיס) לדבר/לשתף את האובססיה (בדרך-כלל מוצאים באדיס שגם הם אובססיביים וכך השיתוף האובססיבי הוא הדדי).
• למנוע חוויה של בדידות
  האובססיה יוצרת שיחה מתמדת בראש כדי למנוע חוויה של בדידות (סוג של רעש לבן).
• יוצרת אשליה של כוח
  במצב של חוסר-אונים, האובססיה יוצרת אשליה שיש לנו מידה של כוח.
• מאפשרת "לשבת על הגדר" ולהימנע מפעולה או התמודדות
  כאשר האובססיה עוסקת בהעלאת תסריטים אינסופיים של אפשרויות בחירה, היא מאפשרת לנו להימנע מהפחד ממחויבת, מהפחד מטעויות, מהפחד מאחריות, מהפחד מכישלון וכו'.
• מאפשרת הקלה מרגשות שליליים
  כאשר האובססיה היא לחפש את ה-מחשבה (בה' הידיעה) (פנטזיה, סיפור, תסריט, ה-תשובה) היא יוצרת הרגשה טובה שמקלה על רגשות שליליים.
• שעתוק בין-דורי
  למדנו אובססיה דרך מודלים במשפחה: כיצד ההורים שלנו קיבלו החלטות, כיצד התנהלו במצבים של אכזבות, כיצד התנהגו כשנפגעו או כיצד התנהגו בזמן של חילוקי דעות.
• מחשבות הן מקום בטוח ללכת אליו
  זה נראה יותר בטוח להיות במחשבות מאשר להרגיש או לחוות או פשוט להיות being.
• תחושה של שליטה
  כילדים בבית דיספונקציונלי, היו לנו בחירות מאוד מוגבלות. אך במחשבות הייתה לנו חרות. לחשוב היה משהו שיכולנו לשלוט בו, כדי להשיג הקלה.
• מוכרות
  הקול התובעני והביקורתי של האובססיה מרגיש "כמו בבית" ומציע נחמה, גם אם הוא גורם לנזק.

מה המחיר שאנו משלמים?

• אובססיה (מחשבות טורדניות) היא סם שאנו משתמשים בו כדי להימנע ולהזניח את החיים שלנו, את הרגשות שלנו, את עצמנו.
  כל זמן שאנו עסוקים במחשבות אובססיביות על היחסים שלנו, על העבודה, על מה לעשות, על איך לסדר וכו', אנחנו לא באמת מטפלים ומסדרים את הדברים האלה. מה שאנחנו עושים זה למעשה "לסדר" את הרגשות שלנו ברגע זה, ובדרך-כלל זה רגש הבושה שאנו "מסדרים" ולא באמת מתקנים שום דבר אחר.
• נמצא עצמנו בתוך ספירלה, מעגל חוזר ונשנה של רגשות שליליים: אשמה/האשמה, תגובתיות-יתר, שיתוק (קיפאון), טינה, בדידות גדולה, מוכים, חסרי-תקווה.
• ההתמכרות היא פרוגרסיבית. כל הזמן צריכים להגדיל את המנה כדי להרגיש "נורמלי", כלומר להימנע מהמצוקה הרגשית.
• ההתמכרות לאובססיה מפנה את תשומת הלב שלנו אל החוץ – מוקד שליטה חיצוני: הבעיה היא "שם בחוץ", בשעה שהבעיה הגדולה יותר עכשיו היא ההתמכרות עצמה והמחירים שלה.
• ההתמכרות למחשבות הטורדניות נתפסת בעינינו כמצב "נורמלי".
  אנו מנרמלים את ההתמכרות והיא הופכת להיות שקופה עבור עצמנו ואנחנו בכלל לא יודעים שאנחנו כאלה. ובאותה עת, גם אין לנו הקלה מזה.
• הנטייה להעצים דברים קטנים ולהפוך דברים קטנים לקטסטרופות (להגזים בחומרתם) מספקת לנו יותר חומר להתמכרות (הרבה מאוד חומר למחשבות טורדניות) וגם הצדקה למחשבות הטורדניות.
• כשההתמכרות מתפתחת יותר ויותר (והיא כאמור פרוגרסיבית) היא יכולה לגרום ל"שיתוק", מרוב פחד אנו לא יכולים לעשות שום דבר.
• אנחנו שוכחים להרגיש
  אנחנו כל כך עסוקים בלהיות בתוך הראש, במחשבות עד שאנו שוכחים להרגיש ועושים אינטלקטואליזציה של הרגשות שלנו. ("אני חושב שאני מרגיש ככה…").
  ניתוק מהרגשות ביחד עם הרעילות של המחשבות עלולים להיות גורם למחלות אוטואימוניות.
• תגובתיות-יתר
  המחשבות הטורדניות שהולכות ומתעצמות יכולות להוביל לתגובתיות-יתר.
• לכודים במעגל של הצפה ובלבול
  אנו בחוויה שהחיים שלנו הם פאזל שאף פעם לא ניתן לחבר את החלקים.

חשוב לזכור:
אובססיה (מחשבות טורדניות) לא עובדת! היא אף פעם אינה עוזרת להשיג בהירות או לעשות בחירות טובות יותר. נקודה.
אובססיה היא תמיד רגרסיה אל "הילד הפנימי" שמנהל את הראש שלנו.
אובססיה (מחשבות טורדניות) היא אחד מהסימפטומים המופיעים אצל קורבנות התעללות נפשית, ואחד מהסימפטומים של פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת. אובססיה יכולה להיות זמנית. למשל, בני-זוג שנבגדו יכולים לסבול ממחשבות טורדניות אחרי גילוי הבגידה. זה יכול להתרחש למשך מספר שבועות, חודשים ולעיתים אף יותר.
אובססיה מופיעה אצל אנשים עם OCD, אבל לא רק. היא מופיעה ברמות שונות גם אצל אנשים שהם קודיפנדנט, אנשים בעלי מאפייני אישיות תלותית, אישיות חרדתית, ובכלל בקהל הרחב בנסיבות שונות.

מה עושים?

טוב, קטונתי. זוהי התמכרות שדורשת תהליך של גמילה, זוהי עבודת-חיים ורצוי עם מטפל.

אבל… רק כדי שלא נצא לגמרי בידיים ריקות, הנה כמה כלים להחלמה:

1. קודם כל, לנטר את המחשבות שלנו. חייבים, חייבים, חייבים להתחיל לשים לב למחשבות שלנו. קחו בחשבון שרוב המחשבות שלנו "שקופות" ובעיקרון אנו בכלל לא יודעים על מה אנו חושבים רוב בזמן.
2. לנסות לבחון, בעקבות הניטור, אלו מחשבות הן "רגילות" ואלו הן אובססיביות, ולזהות את ההבדל ביניהן.
3. "לתפוס" את המחשבות האובססיביות ברגע שמזהים אותן ורק להיות מודעים להן. לא לנסות לחסום אותן.
4. לזהות דפוסים – מתי, כמה, איפה, עם מי, מה מעורר מחשבות טורדניות, כדי להבין מה בסביבה שלך מעורר אותנו והיכן הפגיעות שלנו.
5. לכתוב יומן מחשבות.
6. בזמן "התקף" של מחשבות טורדניות, שנו מסלול. החליפו פעילות, מלאו את המוח שלכם עם מחשבות אחרות, דברו עם חבר, עשו ספורט, ראו טלוויזיה וכוד'.
7. מיינדפולנס, נשימה, מדיטציה.
8. לכוון את המחשבות לדברים משמחים: טיולים, חופשה, תחביב, אהבה, פרויקטים כיפיים.

ולסיכום,
מחשבות טורדניות זוהי התמכרות שמטרתה להסתיר, לסגור ולדחוק את הרגשות הלא-נעימים שיש לנו מתחת לפני השטח, שהן הגורמות להתמכרות מלכתחילה. זה אומר, שעם הגמילה, רגשות אלו יתחילו להיחשף. ואז במקום "לברוח" מהם, נכיר בהם, נשיים (לתת שם) אותם, לתת להם להיות, ולעשות עבודה פנימית. בסופו של דבר, כאשר נרד למטה, לעומק הרגשות, נגיע לגרעין של רגש ה"בושה רעילה", שבעיקרון הוא המקור לכל הנ"ל (הערה: אינני מתייחסת כאן במאמר למקרים של OCD).

לקריאה נוספת והעשרה בנושא:
מאמר על אובססיה מתוך "טיפולנט".
ועוד מאמר מקיף על אובססיה, של איציק לוי, פסיכואנליטיקאי ועו"ס, מהאתר שלו.

מקור: קוד"א אריזונה – וורקשופ Arresting Obsession