הערות:
*מטרת המאמר להוסיף ידע. המאמר אינו תחליף לייעוץ נפשי מקצועי ואופן השימוש בו על אחריות הקורא.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.
יחסים רומנטיים הם דבר מאוד מורכב. מצד אחד, יחסים רומנטיים בריאים משפרים את איכות החיים, את הבריאות הנפשית ומהווים סוג של מנגנון הגנה לסטרס. מצד שני, ואף באותו זמן, יחסים רומנטיים יכולים לגרום לכאב גדול, לדחייה, חרדת נטישה, קונפליקטים ולסטרס, שיש להם השפעה גדולה מאוד על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם. הדיכוטומיה הזאת של אהבה היא מרוממת ונפלאה ובאותו זמן כואבת ונוראית, מופיעה בכל המיתוסים, הספרים, הסרטים ובחוויות החיים – ההרגשה הכי טובה בעולם אל מול שברון-לב הרסני.
כאשר אנו מדברים על אהבה אובססיבית או אהבה פתולוגית, אף שתהיינה חוויות של "היי" ורוממות רוח, רוב הזמן היא גורמת סבל לשני הצדדים.
מהי אהבה אובססיבית?
מצב שבו אדם הופך להיות אובססיבי לגבי אדם אחר, מסוים, שהוא או היא חושבים שהם מאוהבים בו. מדובר על תשוקה, תשומת-לב ודאגה כפייתית ולא נשלטת לשותף רומנטי. זוהי אהבה שצורכת את כולך, בולעת אותך, משתלטת עליך. אהבה שהיא התמכרות. זוהי אהבה פתולוגית, דיספונקציונלית, ויש לה שורשים בילדות ובחוויות חיים אחרות. אנשים שסובלים מאהבה פתולוגית מזניחים פעילויות ותחומי עניין אחרים. אפילו כאלה שהיו מאוד חשובים להם בעבר, בגלל שהם שמים את השותף הרומנטי בעדיפות עליונה.
האוהב האובססיבי יכול לחוש צורך להגן על האהוב שלו.ה באופן אובססיבי ו/או הופך לשתלטן ברמה שהוא מתייחס לאדם הזה כאילו הוא רכושו. האהבה אובססיבית או פתולוגית תהייה שכיחה יותר אצל אנשים עם מאפייני אישיות של בורדרליין, היסטריוני (מאשכול B) ובעיקר חרדתי, תלותי, אובססיבי (מאשכול C) וערבובים ביניהם.
ואם האדם האובססיבי, המכור לאהבה, מוצא עצמו ללא מערכת יחסים, הוא הולך בעולם ומחפש… כמו ניסיון להתחבר לרשת החשמל: למי אני יכולה לחבר את השקע… חיפוש אקטיבי אחר "מישהו" כדי לקבל אהבה, תשומת-לב, תוקף ואישור בכל מחיר (והדגש הוא בכל-מחיר) כולל במחיר השפיות שלו, הגוף שלו, הכבוד שלו וכדו', ויש לו סיכוי גדול להתחבר לשותף דיספונקציונלי, בעיקר בגלל חוסר בגבולות. אהבה אובססיבית זוהי התמכרות התנהגותית.
בדומה למכורים לחומרים העושים מאמץ רב כדי להשיג את החומר, גם אם זה גורם להם כאב והרס-עצמי, כך גם אהבה פתולוגית. זוהי אהבה הגורמת כאב לשני אנשים.
עדות:
מערכת היחסים ההרסנית הראשונה שלי הייתה בגיל 29. בחור שלא רצה להתחייב אבל השאיר אותי קרוב אליו 4 שנים, כל הזמן ביחד. באותו זמן הוא גם יצא עם אחרות ועורר אצלי חרדות. לקחתי ציפרלקס. הוא השלה אותי. הייתי עיוורת. רציתי להיות אתו בכל מחיר. בסוף הצלחתי להשתחרר. מאז לא הייתי בקשר זוגי מחייב 10 שנים. בעשר השנים האלה לא הייתי רגע לבד. אני חייבת תשומת-לב גברית כל הזמן. אני צריכה שירצו אותי. הגבר? לא משנה מי. מהפאב, מהטינדר, בארץ או בחו"ל. חד-פעמי, כמה פעמים, בכל מקום, אפילו מכוער, טיפש, שחור, לבן, נשוי… לא משנה מי.
מהם הסימפטומים של אהבה אובססיבית?
משיכה חזקה, בלתי נשלטת, לאותו אדם,
מחשבות טורדניות אובססיביות על אותו אדם,
תשומת-לב ודאגה כפייתיים,
צורך "להגן" עליו,
קנאה אובססיבית לגבי קשרים שלו עם אנשים אחרים,
מחשבות ופעולות של רכושנות,
שליחת הודעות טקסט, אימיילים, ושיחות טלפון ללא הפסקה מתוך הצורך הקבוע לקבל "אישור" שהוא איתך,
קושי לשמור על קשרים חברתיים אחרים ואפילו קשרי משפחה,
מעקב אחר מעשיו ופעולותיו באופן קבוע ואפילו סטוקינג,
ניסיון לשלוט לאן הוא הולך ובכל הפעילויות שהוא מעורב בהן,
חוסר יכולת לסיים את מערכת היחסים הזאת.
כאשר האדם האחר שאליו מכוונת האהבה האובססיבית הוא רעיל/נרקיסיסט/פסיכופת – האובססיה נעשית הדדית ומאוד מאוד הרסנית. ישנם 6 סוגים של אנשים שעל המכורים לאהבה להימנע מהם בכל מחיר: בוגדים, שקרנים, מתעללים, נצלנים, מפסידנים ומבלבלים. עם זאת, אלו הם בדיוק האנשים שמביאים את "מחפש האהבה" למצב של עוררות-יתר, אינטנסיביות גבוהה, דרמה בעצימות גבוהה לכיוון השלילי, שהוא מפרש אותם כאהבה (בגלל שזה מה שהוא מכיר מהבית). כמו האדם המכור לחומרים, הוא עושה מאמץ להשיג את החומר גם אם זה גורם לו לכאב ולהרס עצמי.
האנשים האלה שודדים אותך מעצמך. אתה מחפש את הערך-העצמי שלך אצלם, אך הם לעולם לא יוכלו לתת לך הרגשה של ערך-עצמי, להיפך, הם יבלעו אותך ויעזרו לך בהרס-עצמי.
אחד המאפיינים המרכזיים של אהבה אובססיבית, זה חוסר היכולת לסיים אותה. בכל הצורות האחרות של אהבה, ואפילו בסוגים שונים של אהבה דיספונקציונלית שיש בה תלות-יתר, תמיד האדם יכול למצוא איזושהי אסטרטגיית יציאה. לפעמים בגידה יכולה להיות אסטרטגיית יציאה כי היא "שוברת את הכישוף", לפעמים לעבור לגור באזור אחר, להחליף מקום עבודה וכדו'. באהבות אחרות, כאשר היחסים לא-עובדים והקשר הופך להיות חוויה של כאב וסבל ואדם מרגיש שהוא מחובר למשקולות שסוחבות אותו למטה, זה מאפשר לו להשתחרר.
אבל באהבה אובססיבית, ככל שאת או אתה מנסים להשתחרר, כך אתם שוקעים יותר עמוק בפנים. זה הטבע הפרדוקסלי של אהבה אובססיבית. ככל שאתם משקיעים יותר אנרגיה מנטלית ורגשית בניסיון לחלץ עצמכם, לברוח, לשחרר את השותף האינטימי, האנרגיה המנטלית והרגשית הזאת שאתם משתמשים לשחרור עצמי, הופכת להיות ההשקעה שלך באהבה האובססיבית.
מבחינה מנטלית, ככל שאתם מהרהרים יותר באדם הזה, ביחסים שלכם, באהבה הזאת, ככל שאתם מדמיינים דברים, ככל שמנסים לצאת, לברוח, להימנע, לנהל אותה, כך היא נעשית יותר אובססיבית. מבחינה רגשית, השקעה רגשית ואפילו שלילית, מדביקה את הקשר יותר חזק, יוצרת בונדינג לא-בריא ואובססיביות הדדית.
עדות:
חברה שלי שיקפה לי שאני מתעסקת בזה יותר מידי. שאני נמנעת מלבלות עם חברות ושאני לא מפסיקה לדבר עליו ושאי-אפשר לדבר איתי על שום נושא אחר. אני מרגישה שהנפש שלי צריכה התכנסות. איך אני יכולה למנוע מעצמי להתעסק כל הזמן במחשבה על ש.? הוא תקוע לי בראש ומפריע לי להתקדם…
איך נפרדים מבן-אדם? איך שוכחים? אני מרגישה שהכל פלסטר. כל המסביב, החיים, בילויים… אני פוסחת על שני הסעיפים: מצד אחד מכוונת לאדם ישר, נאמן וכו', ומצד שני מפנטזת על ש. שיחזור והכל יהיה בסדר. הפנטזיה שלי היא שהאהבה הזאת, היא אולי ה-האהבה שלי, אהבה שתרפא אותי. הלב שלי רוצה את הריפוי דווקא מהאדם שכל כך אהבתי ופגע בי. מי מבטיח שיהיה לי בנאדם שיאהב אותי ככה? הוא כל הזמן אמר "אף אחד לא יאהב אותך כמו שאני אוהב אותך". בשביל זה אני מוכנה לסבול. אני מתוסכלת מזה שעדיין יש לי חלום שזה יסתדר עם ש. יש רגעים שאני שונאת אותו וכועסת עליו על מ ה שעשה לי, ומצד שני ישנו החלום שיחזור. ושואלת את עצמי: מה התקווה המטומטמת הזאת? אני צריכה להודות לו שזה נגמר, שהוא עזב אותי. השכל והלב שלי לא משדרים על אותו גל.
אני רוצה להיכנס לקשר חדש כדי לשכוח אותו.
זוהי סיטואציה מאוד קשה. אם ניקח לדוגמא אישה שנמצאת בקשר עם אדם מתעלל/נרקיסיסט והיא באהבה אובססיבית אליו, לא משנה אם היא פועלת באופן חיובי או באופן שלילי, לא משנה איזה אסטרטגיות היא מאמצת כדי להיפרד ממנו, שום דבר לא עובד. להיפך, בהרגשה שלה היא שוקעת עמוק יותר ויותר לבור שחור, נשאבת פנימה ומרגישה שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות. תחושה של חוסר-אונים ושל אין-מוצא.
זה כמו סיוט – ככל שאת רצה יותר יותר מהר, את נשארת באותו מקום. מרגישה שכאילו מישהו רודף אחרייך, רוצה לתפוס אותך, לבלוע אותך ולהתאחד איתך עד לנקודה של העלמות.
עדות:
אני מרגישה מותשת ומתוסכלת. מרגישה כמו שכושפתי. אני כמו נרקומנית לאהבה שלו. וזה מפחיד אותי.
אהבה אובססיבית היא בעניין העלמות. זוהי "משאלת מוות", סינדרום של הרס-עצמי, פגיעה-עצמית, דחייה עצמית, גועל-עצמי, לעשות מעצמי זבל. אהבה אובססיבית איננה אקט של אהבה בכלל, זוהי צורה של שנאה קיצונית, לעצמי.
למה שתעשי את זה לעצמך?
בגלל שאת רוצה להימנע מהחיים. את רוצה לברוח מהמציאות, לברוח מהכאב המובנה שאת.ה נושא.ת בפנים בתוכך, להעלם לתוך הביחדנס שהוא כל כך רעיל וחומצי שהוא בולע אותך וממוסס אותך ללא השארת עקבות.
ייתכן שבאיזשהו מקום במוח שלך, קיימת אמונת בסיס שאת יכולה למצוא אושר רק אם תפסיקי להתקיים. שהקיום שלך וכאב הולכים יחד, שלהיות נוכח ולהיפגע הולכים יחד. שרגשות, אינטימיות, מעורבות, מחויבות – כל אלו מייצרים כאב, עצב וסבל.
מידי פעם יש לך הבלחות של הכרה. כן, באהבה אובססיבית תמיד תהייה אמביוולנטיות. את לא רוצה את הכאב הזה. החלק הבריא שבך קורא לך לצאת משם ואומר לך "תברחי" את ראויה לטוב. וכמו במעגל שחוזר על עצמו, את מחליטה להתנתק מבן-הזוג המתעלל, ומצליחה למשך חצי יום ואולי אפילו יומיים (בקושי) להחזיק מעמד. ואז… מתחילה להזדחל חרדה ו/או דיכאון. מתחילות מחשבות שליליות על עצמך, את שונאת את חייך, מתעבת את עצמך, מרגישה טינה כלפי בן-הזוג הרעיל וכלפי העולם, וכלפי עצמך ואת רוצה להדוף את העולם, את המציאות את הסביבה שלך, רוצה לעצום את עיניים ולשקוע בשינה אינסופית, ואיזו עריסה יותר טובה מאשר השותף האינטימי שלך שיודע לחבק אותך באותו הרגע, לזמן קצר, לכמה שעות של פנטזיה של אהבה שאת כל כך כמהה לה, ואת כל כך רוצה אותו, לרגע, רק שיגיד שהוא התגעגע, רק שיבוא לרגע ויחבק, שנבלה ערב ביחד בעונג ושיאהב אותי כמו שהוא יודע לאהוב לפעמים. ואת קוראת לו, והוא בא… ותשוקה וניצוצות וסקס, וארוחת ערב יחד. נחמה… מילים שאת האחת והיחידה. ולאחר כמה שעות, איזשהו טריגר, וגם צריך לחזור לחיים, ואת חוטפת קללות, השפלות, טענות, אשמה, אלימות נפשית במיטבה ואת נפגעת ושוב רוצה להתנתק והפעם את מבטיחה לעצמך שזה אמיתי ולתמיד. וחוזר חלילה.
וזה האופי של אהבה אובססיבית רעילה, היא פעולה של התאבדות, למות ביחד. מדוע?
כי בתוכך יש הפנמה של קולות שממשיכים לומר לך שאת רעה, לא שווה, לא אהובה, שאי-אפשר לאהוב אותך, שאת צריכה לפגוע בעצמך, את צריכה להעניש את עצמך כי מגיע לך עונש, כי את ראויה לעונש, שלא מגיע לך אושר. אלו הן הפנמות של קולות משמעותיים בחיים שלך, המטפלים הראשוניים שלך (בעיקר דמויות הוריות ואמא באופן ספציפי). והקולות האלה משליכים עלייך זרם בלתי פוסק של מחשבות שליליות אוטומטיות:
"לא מגיע לי יותר טוב מזה"
"אני לא יכולה להיות אהובה"
"כל מה שאני מנסה ביחסים מסתיים בסופו של דבר באסון (נטישה).
אהבה אובססיבית היא הדרך שלך לתקף לך את הקולות השליליים האלה, לתת להם תוקף. מטרתה לאשר לך שוב ושוב שהאובייקטים שמופנמים בתוכך (הורייך בעיקר) צודקים. וכדי להוכיח שהקולות האלה צודקים את "צריכה" להפוך את האהבה האובססיבית הזאת לגיהינום.
אהבה אובססיבית מתפתחת מהר מאוד לסצנה של עינוי-הדדי, שמשליך כאב ופגיעה אחד על השני כאמצעים של קומוניקציה. בני הזוג פוגעים אחד בשני באופן נורא, כדי להפיק תגובה רגשית, להוציא תחושות של "היי" מהדרמה ומהאינטנסיביות ומהרגשות השליליים של השני, לחדש את התחושה של המחויבות והשקעה הרגשית, רצון "להחזיר למוטב" את בת הזוג שהתרחקה מעט. בגדתי בה ועכשיו היא תרצה אותי יותר ותאהב אותי יותר ותרדוף אחרי יותר. זה נתפס כאקט של אהבה.
עדות:
הוא כריזמה נשפכת, בטחון עצמי, חוש הומור. נדלקתי. הוא מראה אהבה. בנאדם חם ואוהב. חיבוקים ונשיקות ומלים טובות: "מכור אלייך", "לא יכול בלעדייך". הוא בחור אקסטרים. זה גם מה שמושך אותי בו. יש לו התקפי זעם מפחידים – קללות וצרחות. מניפולטיבי ברמות. יכול לטנף עלי ולהשפיל אותי בכל מקום, ליד אנשים, במסעדה. פה ג'ורה. אני עם סוס-פרא שיכול לקרוא לי *ונה, בת-*ונה, שמנה, מסריחה, מגעילה, עצלנית ועוד דברים שאני אפילו מתייבשת לחזור עליהם. זה קורה ברגע. זה בלתי צפוי, והטריגרים הם דברים שלא קשורים.
מבחינת כבוד עצמי הגעתי לתחתית. נפגשנו אחרי כמה ימים של ניתוק, מסעדה, דיברנו, הפצצת אהבה… היה כיף. ואז הוא סיפר לי ששכב עם מישהי אחרת. ואמר שזו לא הפעם הראשונה, איתה. עשיתי את זה כדי שתלכי ממני כבר. להבריח אותך, הוא אמר. בכיתי ממש. כל כך פגע בי, גמר אותי באותו רגע. התייפחתי בקול במסעדה. כל הכאב של הקשר הזה יצא לי שם, בבכי הזה. ואז לא הפסיק להתנצל. אמר שכועס עלי שאני לא אתו עד הסוף, ושאני באותו ערב לא תמכתי בו ב… ובגלל זה הוא נפגע והלך אליה. הוא אמר שהיא כבר כמה זמן מנסה לפתות אותו. ש"זה רק סקס". "את הדבר הכי טוב שקרה לי". "רציתי לעזור לך לעשות את הצעד ולהשתחרר ממני. זה מה שאת אומרת שאת רוצה. אז אני עוזר לך". ואני יושבת שם ובוכה ודמיינת אותו עם הבחורה הזאת… והוא ממשיך: "תקשיבי, את לא מבינה כמה אני אוהב אותך", "רוצה להיות איתך אמיתי, עד הסוף, בלי משחקים", "תני צ'אנס", "יש כאן אהבה מטורפת בינינו שאף אחד לא יכול לקחת אותה". "מה יכול לעזור לך? לשכב עם מישהו?"
הראש שלי חשב: מה אני עושה פה? איזה יופי שזה קרה. שיעוף ממני"
אבל הייתי שבורה… אז הוא בא אלי הבייתה, לשמור עלי. דאג לי. "אני רוצה להיות לידך. שלא יהיו לך חרדות…" ואני, באותו רגע הייתה לי תחושה של ניצחון. אחרי שבכיתי את החיים שלי התמלאתי בתחושת התנשאות, גאוותנות… , שהוא כן שלי, שהוא דואג לי, שהוא לא מוותר עלי, שאותי הוא רוצה…
הוא נשאר לישון אצלי באותו לילה, חיבק אותי, פינק אותי. בילינו יחד 3 ימים בלי לצאת מהבית. וכל הזמן הזה הוא שואל "אנחנו ביחד?"
להלן נקודת מבטי על העדות הנ"ל:
אחרי שנוצר ריחוק ביניהם הוא מייצר דרמה של בגידה. הוא באמת שכב עם מישהי אחרת באותו לילה "שהיא לא תמכה בו", והוא בוחר לספר לה את האמת במפגש "פיוס" כמה ימים אחר-כך, ועוד מוסיף שזוהי "לא פעם ראשונה".
למה הוא עושה את זה? איך זה משרת אותם?
א. הוא "מחנך" אותה. שתדעי מה יקרה אם היא לא תתמכי בי ("תתמכי" במשמעויות שונות) בעתיד. יש פה איום סמוי.
ב. הוא מעוות את המציאות, עושה גזלייטינג, ואומר שזוהי לא בגידה אלא משהו שהוא עשה בכלל לטובתה, לעזור לה. כלומר כשהלכתי לשכב עם אישה אחרת זה היה כדי לעזור לך, זה לא שרציתי את זה.
ג. הוא מרגיש שצריך עכשיו דרמה גדולה כדי להגיע לפיוס. ככל ש"המכה" חזקה יותר ככה מילות הפיוס והאהבה שהוא מרעיף עליה מנחמות יותר, מרגיעות… "יש כאן אהבה מטורפת בינינו שאף אחד לא יכול לקחת".
ד. כשהיא שבורה הוא זה שדואג לה. עכשיו הוא נכנס לדלת פתוחה. זה חלק מהגזלייטינג. צריך לדאוג לך שלא תכנסי לחרדות אז אני בא אלייך הביתה. אני לא משאיר אותך לבד.
ה. הגזלייטינג עבד והיא התרככה ומאפשרת לו לבוא ומרגישה גאווה וניצחון: "הוא שלי", "הוא רוצה אותי", "אני חשובה לו" וכו'.
ו. שניהם ב"היי". שניהם מקבלים מנה של "הסם", של "אהבה" (פינוק, חיבוקים, סקס, אוכל, יין – שלושה ימים בתוך בועה של "אהבה").
ז. חוזרים לחיים. ה"היי" נגמר. היא יוצאת בתחושה של דחייה עצמית. היא אומרת "מבחינת כבוד עצמי הגעתי לתחתית"
ח. סביר להניח שעכשיו מתחיל שוב מעגל. מפני שהיא בסופו של דבר פגועה גם מהבגידה וגם מכך שהרשתה לעצמה להיסחף שוב לתוך הדינמיקה הרעילה הזאת. היא גם כועסת על עצמה. זה לא שהיא חסרת מודעות לחלוטין למה שקורה. ההבלחות של ההכרה בדרך-כלל באות עם "הנפילה של ההי". לכן היא תאמר לעצמה "הקשר הזה לא טוב לי/רעיל". היא שוב תתנתק ממנו לכמה ימים ותאמר לעצמה "די, עכשיו אני נפרדת ממנו לתמיד". ואז תזדחל החרדה והמחשבות הטורדניות עליו, והדיבור הפנימי השלילי של "אף אחד לא ירצה אותי"… ואז… אחד מהם ייצור קשר שוב, ושוב הפצצת אהבה, דרמה, פיוס וחוזר חלילה. (ראו העדות הבאה).
אהבה אובססיבית היא גם "הגנה אשלייתית" (פנטזיה הגנתית). המשפטים שהאוהבת האובססיבית חוזרת עליהם שוב ושוב הוא "הוא האדם המושלם בשבילי", "הוא ההתאמה המושלמת בשבילי", "הוא הנפש התאומה שלי", "אף אחד לא ייתן לי את מה שהוא נותן לי", אף אחד לא מבין אותי כמוהו", "אני לא אמצא בן-זוג כזה מושלם שוב", "הוא כל כך מתאים לצרכים שלי, שהוא היחיד שיכול לתת מענה לצרכים הרגשיים שלי", "הוא היחיד שאכפת לו ממני ואוהב אותי", אף אחד לא אהב אותי כמו שהוא אוהב"…
עדות:
נפרדתי ממנו לפני שבוע. הפעם זה סופי הבטחתי לעצמי. יומיים החזקתי את עצמי בכוח, הרגשתי טוב, הרגשתי חזקה, הרגשתי שאני עושה משהו למען עצמי, שעומדת בהבטחות שלי לעצמי. ואז ביום השלישי התחילו המחשבות והחרדה: פחד מלהיות לבד, פחד שלא אמצא אף אחד, שלא ירצו אותי, שאהיה בלי חיבוקים ובלי אהבה. הרגשתי משועממת, צריכה להעסיק את עצמי. ואלו המחשבות שגורמות לי לחזור אליו. מצד שני, אמרתי לעצמי, למה את מפחדת להיות לבד? יש לך הכל! דירה, חברים, הצלחה בעבודה… מה רע לי? לא רע לי… וכל הזמן חושבת על החיבוק שלו. ואני יודעת שהחיבוק הזה לא אמיתי. וכשהלבשתי בבוקר הסתכלתי על עצמי במראה. נראיתי סקסית. אבל מיד עלתה בי המחשבה "אני צריכה להיות סקסית בשביל מישהו. זה לא סקסי אם אין לי בשביל מי…" ואחרי כמה ימי ניתוק התקשרתי אליו. רציתי שיבוא איתי ל… הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון, אבל רציתי שיבוא איתי ולא היה לי אכפת משום דבר אחר… והוא ישר אומר לי "התגעגעתי אלייך", "לא מפסיק לחשוב עלייך"… הלכנו לשם… ואז אמרתי משהו שלא מצא חן בעיניו וחטף התקף זעם: "שונא אותך, תעופי לי מהחיים, תעזבי אותי בשקט יא בת-*ונה, מבקשים ממך משהו ואת לא יכולה לעשות?" עזבתי אותו והלכתי הביתה. למחרת בשש בבוקר דופק בדלת. לא פתחתי. שלח הודעה: " במיטה של מי את ישנה עכשיו?". לא פתחתי…
עדות:
התנתקתי ליומיים. הרגשתי שאני יכולה לעבור את זה. ואז בערב ישבתי על הספה והתחילו לי מחשבות. הוא שלח לי מייל. אני רוצה לא לענות אבל יש בי משהו מזוכיסטי. עניתי לו. תוך עשר דקות היה אצלי בבית. זה התפרש אצלי בראש שהוא "נלחם על אהבה". "כל כך אוהב אותך", "לא יכול בלעדייך" ומנשק שוב ושוב ושוב. "אני מצטער, אני לא יודע מה נכנס בי" "כן, אני משוגע, פסיכופת" ואני מרגיעה אותו ואומרת לו "גם אני אוהבת אותך וכיף לי איתך לפעמים אבל אנחנו לא יכולים להיות זוג…" ואז הוא הכין ארוחת ערב וכירבל אותי על הספה.. אני סאקרית של חיבוקים. ולמחרת קמתי בתחושה לא טובה עם עצמי וחסמתי אותו.
האהבה האובססיבית מבוססת על פנטזיה. היא איננה מקורקעת במציאות. היא דורשת אידאליזציה של השותף האינטימי. להשליך עליו ציפיות לא-ריאליות. להפוך את האדם הזה, במוח שלנו, לגבר שאנו רוצים שהוא יהיה. להטיל עליו דרישות מטבען יגרמו לו להיכשל כי הוא לא האדם הזה שיכול לספק את מה שאת רוצה וזה מעגל שיביא תסכול ואכזבה וכאב וחוזר חלילה.
עדות:
הוא מאהב אבסולוטי. לא פלא שהתמכרתי.
אהבה אובססיבית היא צורה חולנית וממאירה של אהבה עצמית. זוהי דרך לחוות אהבה עצמית דרך המבט של האחר, שהוא דיספונקציונלי או בעל הפרעה נפשית. שני השותפים חוברים זה לזה בטראומה בונדינג, גורמים סבל אחד לשני – פוגעים אחד בשני ואז מנחמים אחד את השני, גורמים טראומה אחד לשני ואז מתגמלים אחד את השני, גורמים לכאב עז ואז מרגיעים אחד את השני. זהו מנגנון של חיזוק לסירוגין ואקראי, שלכשעצמו מייצר תלות והתמכרות שקשה מאוד להכחיד אותה. אהבה אובססיבית אינה עניין של "יש לי בעיה או בעיות במערכות יחסים או בעיה בדייטים" אלא היא בעיה של התמכרות.
עדות:
אם לא אקבל תשומת-לב גברית אז אין לי ערך, אני לא משמעותית, אני לא נשית, לא יפה ולא נחשקת.
עדות:
"כבר כמה ימים ניתקתי אותו מחיי והתמודדתי כמו נרקומנית. ואתמול בלילה נשברתי והלכתי אליו הביתה ושחררתי בצעקות. התפרצתי עליו והוצאתי הכל באחת בלילה. בסוף מצאתי את עצמי בחיבוק שלו במיטה ומרגישה בהיי."
אהבה אובססיבית יושבת על קונפליקטים הקשורים להורים, אל הרצון "לא להיות" ולחזור אל הרחם, אל המצב של "שקוע בתוך אמא" ללא נפרדות.
כאשר נפרדים מן השותף הרעיל באהבה אובססיבית, החיים נראים לך חסרי-משמעות, חסרי-טעם, עצובים, מתים, מכוערים. מאחר וזוהי התמכרות לאהבה, מיד עולות חרדות, כאב נטישה, דיכאון, בדידות, עצב עמוק. מתחילים ייסורי גמילה, ממש תחושה פיזית אל נימול בעור, אי-נוחות בגוף ולא מוצאת לעצמי מקום, זוהי ממש תחושה של "קריז". יכולים להופיע גם כאבי ראש או הקאות. ואז את שולחת הודעה לגבר הזה או מתקשרת כי להפחית את הכאב. והוא בא… אבל זה מעגל. הוא יבוא ולא יפחית באמת את הכאב. ובאמת, עדיף כאב הגמילה הבריא מאשר הכאב שחווים במעגל הפגיעות המתעלל. כי הכאב של הגמילה עובר, הכאב של מעגל ההתעללות רק מחריף.
איך יוצאים מאהבה אובססיבית?
קודם כל "משטר ללא-מגע" באופן לא מתפשר. אין "קצת ללא-מגע" אין "חצי ללא מגע". ללא מגע זה ללא מגע באופן חד-משמעי. לראות את ייסורי הגמילה ככאב של ריפוי, לומר לעצמך שזהו כאב חולף ויש אור בקצה המנהרה. ההמשגה שזה כאב של ריפוי תקל עלייך או עליך לעבור את הכאב הזה, כי התוצאה שלו חיובית והוא מסתיים. הכאב של ההתמכרות – הוא כאב שלא רק שלא עובר, הוא כל הזמן מתגבר. באיזה כאב את בוחרת?
למצוא משמעות בחיים. לא חשוב במה. לצאת בין אנשים, להתנדב, לעשות ספורט, תחביב, גינון, אפייה…
להזכיר לעצמך שוב ושוב עד כמה הוא רשע, פתולוגי, מושחת, חולה, משוגע, פוגעני, מתעלל, סיוט.
תעשי רשימה של כל הזיכרונות הרעים ותחזרי אל הרשימה הזאת שוב ושוב, גם כדי להוסיף אירועים וגם כדי לקורא שוב ולהיזכר.
תזכירי לעצמך שאהבה אובססיבית זה רעל שגורם למוות איטי ומייסר.
דמייני את בן-הזוג הרעיל שלך עם נשים אחרות כי זה מעורר כעס ושנאה ואולי אפילו גועל כך שלא תרצי לחזור אליו.
והכי חשוב – משטר ללא-מגע שאינו מתפשר.
ו… תמצא.י קבוצת תמיכה: קוד"א (תלויי-יתר אנונימיים) או מכורים לאהבה אנונימיים.
מקור – יוטיוב: Obsessive Love Disorder – Sam Vaknin