הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

שפע מול מחסור Lack

זוכרים שדיברנו על מציאויות מקבילות?

יותר נכון, אני דיברתי…

עכשיו אני רוצה להמשיך ולהראות לכם את ההשלכות הנפלאות של הדבר הזה.

והפעם הנושא הוא:

שפע מול חסר Lack.

במאמר הקודם דיברנו על כך שמבנה המציאות (האמיתי, המנגנון שמתחת לפני השטח, לא זה שנתפס על ידנו כמציאות הפיזית) מאפשר לנו לעבור טיים-ליינס לפי בחירה, להשתנות לפי בחירה, ואף לשנות את העבר כפועל יוצא משינוי “העתיד” (שגם הוא הווה).

וכל זה באמצעות שימוש בדמיון ושינוי התדר שלנו, לתדר התואם לדבר, שאנחנו רוצים להיות.

הדרך לשלוט בתדר היא על-ידי שימוש ברגשות כמערכת הנחייה פנימית, שמכווננת אותנו להיות בהתאמה עם האני הפנימי והאותנטי שלנו.

כי מה שקורה, שכדברים שלא נמצאים בסביבה שלנו, או בשדה הראייה שלנו ברגע זה, זה אומר שאיננו בהלימה תדרית עם הדברים האלה ברגע זה. לכן איננו יכולים “לתפוס” אותם.

אנחנו יכולים לגשת את המציאות המקבילה הזאת אם:

  • זה רלוונטי בעבורנו לחוות את זה.
  • אם נהייה בגישה תדרית תואמת, ופרספקטיבה תואמת למציאות המקבילה הזאת.

אני כבר מזהירה, שאני אחזור שוב על דברים שכתבתי במאמר הקודם, וזה דווקא טוב. כי לא כל כך פשוט לקלוט את הפרספקטיבה השונה הזאת (ממה שמקובל לרוב לחשוב), ונראה לי שזה מאוד משמעותי לחיים שלנו.

אתחיל מהצהרה:

יש רק שפע. אפס חסר

(הערה: אי אפשר לומר אין “חסר”  או לא קיים “חסר”, כי זוהי סתירה פנימית כי אין דבר כזה “אין”).

ועכשיו להסבר:

מאחר ויש אינסוף מציאויות מקבילות (שכולן הן חוץ לזמן, קיימות סימולטנית, לנצח) וכולן נגישות לנו, כך שכל האפשרויות כבר קיימות, בו-זמנית, ונגישות לתודעה. לתודעה שלנו יש גישה לכל קונפיגורציה אפשרית של הבריאה. שום דבר אינו חסר, ושום דבר אינו נעלם – לעולם.

שפע הוא המצב של הבריאה. זהו שפע אינסופי.

מאחר וכל רגע הוא “תמונה”, קונפיגורציה ייחודית של היוניברס, ואנחנו יכולים להעביר את התודעה שלנו דרך סוגים שונים של קונפיגורציות כאלה, שהן יקומים שלמים, וכל “תמונה” היא רגע אל-זמני, קפוא, זה אומר שכל דבר שיכול להתקיים כבר קיים, ותמיד יהיה נוכח, ותמיד זמין, והוא חלק מן ההווה הנצחי.

קיים רק שפע ואין דבר כזה “חסר”

“חסר” מרמז על כך שמשהו “נעלם”. זה לא אפשרי. משהו יכול להיעלם משדה הראייה/התפיסה שלנו, אבל לא יכול להיעלם מן הקיום.

אנחנו יוצרים את האשליה של “זמן” על-ידי תנועה מ”תמונה לתמונה” (שכל אחת מהן נצחית ושלמה). מבחינה מבנית לא קיים זמן. אנחנו חווים דברים שמופיעים ונעלמים רק מפני שאנחנו נעים מתמונה לתמונה. וברגע שאנחנו זזים לתמונה אחרת, זה אומר שהתמונה הקודמת נעלמה מהראייה שלנו, מהתודעה שלנו.

בדיוק כמו שכל הדברים שאנחנו חווים כ”עבר” שלנו נעלמו משדה הראייה/תפיסה, אבל זה לא אומר שהם חדלו מלהתקיים. הם עדיין קיימים והם היו קיימים גם לפני שהעברנו את התודעה שלנו לתמונה ההיא באותו זמן ומרחב.

כל תמונה היא ביטוי של האינסופי, נוכחות שלמה, קפואה ואל-זמנית.

נחזור אל החוויה של “חסר”:

כשאנחנו בני אדם מרגישים שמשהו “חסר” לנו, זה גורם לנו להרגיש לא-טוב (בכל מיני צורות: פספוס, החמצה, תסכול, חוסר אונים, צער, אובדן וכדו’).

אם נחקור לעומק נגיע להבנה שכל סוגי הסבל, נראה שהם נובעים מאמונה ש:
משהו חסר לנו עכשיו,
או שיהיה חסר לנו בעתיד,
או שהיה חסר לנו בעבר.

ניקח לדוגמא את החוויה שחסר לנו כסף, או חסר לנו משהו אחר שהוא רלוונטי עבורנו כרגע, שאנחנו מאמינים שהיה צריך להיות לנו. אף ש”החסר” מופיע בהסוואה מאוד הגיונית, כמשהו אמיתי – אם נזכור שזוהי רק נקודת מבט ואין דבר כזה “חסר” ביוניברס, לא נסבול.
“אני רוצה לעשות את זה וזה אבל אין לי את הכסף לעשות את זה”.
זוהי נראית תגובה הגיונית למצב חיים מסוים.

אז זהו, שלא כך הוא.
זוהי רק פרספקטיבה שאנחנו בוחרים (והדגש הוא על “בוחרים”).
מבחינת האני-העליון, הוא לא רואה חסר. האני-העליון, לא חווה חוסר באפשרויות, שנעשה את מה שאנחנו רוצים לעשות ברגע זה.
למה אנחנו מרגישים רע כשאנו מרגישים חסרים את הדברים שאנחנו רוצים?
כי התרחקנו מהגרעין שלנו, מהאני האמיתי שלנו, מהתדר האותנטי שלנו, זה שמחובר אל כל השפע.
כאשר אנחנו מרגישים רע, זה נובע מאי-ההלימה שלנו עם האמת הפנימית שלנו.

לדוגמא:

דמיינו שאתם חובשים כובע ירוק זוהר. עכשיו שאלו את עצמכם: האם ברגע זה חסר לי כובע ירוק זוהר?
אף שאין לנו כרגע במציאות הנתפסת שלנו כובע ירוק זוהר, כלומר, כובע ירוק זוהר “נעלם או חסר” לנו מן החיים, האם אנחנו מרגישים “חסר” וסובלים מכך? בוודאי שלא.

הכובע הירוק הזוהר לא במציאות שלנו עכשיו, כמו הרבה דברים אחרים שאינם במציאות שלנו עכשיו, ואיננו דואגים לגביהם או מרגישים רע מחסרונם. יותר מזה, 99.9999% מן הבריאה לא קיים בתודעה שלנו, בשדה הראייה שלנו, ברגע זה. אינסוף מציאויות מקבילות “חסרות” בתודעה שלנו.
אם היינו מרגישים “חסר” בגין כל הדברים שאינם נתפסים על-ידי התודעה שלנו, כבר מזמן היינו הרוסים מזה.

בקיצור,

בבריאה האל-זמנית, שמכילה אינסוף מציאויות מקבילות, שכל-אחת מהן היא יוניברס שלם כשלעצמה, שום דבר שניתן לתפוס אותו (לחשוב עליו, לדמיין אותו) לא יכול להיות “לא-קיים”. אין דבר כזה, ולא יכול להיות מבחינה מבנית בקיום, “מחסור” או “חסר”.

מנקודת המבט של העצמי שלנו, מנקודת המבט של התודעה הגבוהה שלנו, כל הדברים שאנחנו חווים שחסרים עכשיו בשדה הראייה/תפיסה האישי שלנו – הכל זמין לנו. התפיסה של “חסר” היא מוטעית.

וכאשר אנחנו משתמשים בכוח הדמיון שלנו, אנחנו יכולים לחדור לחוויה התדרית של הדברים האלה, גם אם אינם כרגע רלוונטיים בשבילנו (כי תמיד יש לנו גישה אליהם ברמה הלא-פיזית), וכשאנחנו עושים את זה, אנחנו מגדילים את האפשרות שזה יהפוך רלוונטי עבורנו שיהיו לנו החוויות האלה, ושיופיעו במרחב התפיסה שלנו, כאשר אנחנו משנים את התדר שלנו.

כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים להתחיל לשחרר את עצמנו, ולהעצים את עצמנו ולהפוך את עצמנו ל”בורא” מתוך תודעה תדרית חדשה של שפע אינסופי, ושהשמיים אינם הגבול.

כדי להפוך את זה ליותר מעשי הנה כמה הוראות הפעלה:

  • ברגע שאנחנו מרגישים “חסר” ברור ומובן לנו, שאנחנו כרגע במצב של אי-הלימה עם חוק-הבריאה שיש רק שפע.
  • כשאנחנו מרגישים “חסר” ברור ומובן לנו שאנחנו כרגע במצב של אי-הלימה תדרית עם האני האמיתי.
  • מה שמרגיש לנו “רע” זה הפרשנות שלנו למה שקיים או לא קיים. רק המוח האנושי יוצר את ה”חסר”. “החסר” אינו קיים במציאות.
  • האדם היחיד שאנחנו יכולים לסמוך עליו בעניין שפע/חסר זה אני: על התודעה שלי, ההגדרות שלי, התפיסות שלי, האמונות שלי.
  • אף פעם לא נאשים אחרים על מה שקורה במציאות שלנו.
    זה רק תלוי בנו לשנות את הפרספקטיבה שלנו ולזכור את האמת המוחלטת שיש רק שפע.
    חייבת להיות לנו אמונה טוטאלית, וידיעה מוחלטת ובטחון, שהיוניברס הוא תומך ותמיד לשירותנו, ושלא קיים “חסר”. מה שקיים זה אהבה, רצון חופשי, התלהבות, שמחה ויצירה ותודעה אינסופית. השמיים אינם הגבול.
  • עלינו לדעת שתמיד אנחנו יכולים לחזור אל המרכז שלנו, להרגיש עוצמתיים, בלתי נפרדים מהבריאה ולכן גם שום-דבר אינו מחוץ להישג ידנו.
  • על-ידי שינוי עצמנו, אנחנו נותנים דוגמא לכל שאר האנשים, ומזרזים את השינוי בתודעה הקולקטיבית.

לתרגול:

עשו רשימה של 5 דברים שאתם משתוקקים להם, שמלהיבים אתכם אבל עדיין לא במציאות שלכם.

  • עברו אחד אחד והרשו לעצמכם להרגיש את התנועה הפנימית של שינוי בתפיסה:
  • מתחילים מהאמונות של “חסר” שיש לכם לגבי הדבר הזה,
  • ואז עוברים להרגיש ולהבין שהדברים הללו אמנם לא נוכחים בחיים שלכם, רק לעכשיו, אבל אתם בהחלט יכולים לחוות אותם, ושהם נמצאים כבר באיזשהו מקום, באיזשהו מצב תדרי, במציאות מקבילה.
  • ואז תוך שימוש בדמיון תראו את זה כבר קיים, ותרחיבו את נקודת המבט המוגבלת, שרואה רק את הקיים במציאות הפיזית,
  • ואז עוברים אל הרגשה של בטחון ואמונה וידיעה שזה כבר כאן מחכה לכם, מחכה לרגע שזה יהפוך להיות רלוונטי בשבילכם, וכאשר השינוי התדרי יקרה, זה יהיה.
  • ועליכם להיות בידיעה שזה כבר שלכם (כי אם זה לא היה שלכם, זה לא היה מלהיב אתכם מלכתחילה).

תרגלו את זה כך שלא יישארו לכם שום רגשות של “חסר” בהקשר לדברים האלה שברשימה.

ותודה ל- Bentinho Massaro על הרעיונות וההשראה למאמר הזה.

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.