לחיות בתוך מערכת יחסים נרקיסיסטית זה כמו לחיות בתוך "מציאות מדומה", שהיא סוג של בועה המנותקת מן העולם האמיתי ואשר רק מי שחי בתוכה חווה אותה. למסתכל מן הצד היא בלתי נראית. זהו אחד הדברים הכי בלתי-נתפסים והכי קשה להבין למי שלא היה בתוך מערכת יחסים כזאת. בתהליך של גזלייטינג, הנרקיסיסט/הפסיכופת המתעלל יוצר לקורבן "מציאות חלופית" או Hyperreality. באופן הדרגתי, ובדרך-כלל מתוכנן, הוא מבלבל את הקורבן שלו לגבי לתפיסת המציאות שלו, וגורם לו להפסיק לסמוך על עצמו, ולהפוך להיות תלוי בתמונה השקרית שמצייר לו המתעלל, ובפרשנות שלו את המציאות. הוא יוצר לשניהם מטריקס משל עצמם, עולם בתוך עולם שלוכד את הקורבן ומונע ממנו, עד כמה שניתן, את האמצעים והכוחות והמשאבים להסיר את הווילון מול העיניים. בתוך הבועה הזאת, התודעה אינה יכולה להבחין בין המציאות לבין "המציאות המדומה".

את המושג Double Bind טבע גרגורי בייטסון ושות' בשנת 1956 לתיאור מצב שבו אדם מוצא עצמו בדילמה שבה מוצגות לו שתי אפשרויות שהן באופן הדדי סותרות זו את זו, והוא לא מסוגל לראות את הסתירה. עליו לבחור באפשרות אחת מתוך שתי אפשרויות, שלא משנה מה יבחר, כל אחת מן הבחירות תביא לתוצאה לא רצויה מבחינתו. לא משנה מה יעשה, יואשם וירגיש רע. דאבל ביינד זוהי צורה של שליטה שאין ממנה דרך יציאה. במצב זה, אדם מוצא עצמו במצוקה רגשית, בעקבות מסרים כפולים, שמכניסים אותו למלכוד. לכאורה יש אשליה של בחירה, אך למעשה אין לו שום אופציה טובה לבחור, כל בחירה תוביל לבעיה, והוא לא יוכל להימנע מביקורת, או לשלם מחיר כלשהו, או שאין תשובה נכונה.

סוגיית הסקס הווירטואלי מאוד מעניינת. היא מעוררת שאלות כמו:
האם סקס ווירטואלי נחשב סקס אמיתי? האם אדם שנמצא בזוגיות מחייבת ומשתתף בסקס וירטואלי, הוא בוגד? האם זוהי מציאות מדומיינת, או מציאות? נראה לי שלכולנו ברור שיש לאפשר לכל אחד מבני הזוג מידה מסוימת של אוטונומיה ארוטית. הרי לא קיימת משטרת מחשבות וזה לגמרי טבעי שלכל-אחד פנטזיות ארוטיות שהוא שומר לעצמו ואינו משתף. אם כך, אפוא עובר הגבול? מי קובע מה הגבול? בואו ונצלול יותר לעומק הסוגייה הזאת.

לחנוק מישהו באהבה – זוהי איננה אהבה. זוהי תלות. זוהי מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג הוא Co-dependent, ובעברית אקרא לו/לה מעתה 'הנאחז' או 'הנאחזת', שדפוס ההתנהגות שלו זה להיות 'מטפל' Care giver. אחד הדברים המתסכלים ביותר באהבה חונקת, הוא שהאדם שמטפל באחר, משקיע זמן, אנרגיה, מחשבה ועשייה, משתדל, נותן, מוותר מעצמו, הוא יותר מידי נחמד, ובסופו של דבר חווה דחייה. באופן פרדקסולי, דווקא העובדה שבן-הזוג שלך או בת-הזוג שלך מספקת לך את כל הצרכים, גורמת לך להפגין חוסר-כבוד כלפיה. למה?

מערכת יחסים פוגענית, (יחסים נרקיסיסטיים) היא ריקוד של שניים: הפוגע, הנרקיסיסט, וה- co-dependent. דינמיקה של טורף וקורבן. מאחר שאין מילה מקבילה בעברית ל co-dependent, אשתמש מעתה ואילך במילה 'נאחז'. עלינו, קודם כל, להבין את דפוס ההתנהגות של 'נאחז', מה המקור שלו ומה הוא משרת. בכל התנהגות או עמדה מנטאלית יש רווחים, ובמיוחד העמדה הזאת של 'נאחז' שהיא עמדה הישרדותית שמקורה בדרך-כלל בטראומה מורכבת בילדות והיא ביטוי של CPTSD.

תהליך ההישאבות לתוך מעגל האלימות הרגשית כולל שלושה שלבים: שלב "הפצצת אהבה", שלב ה"כיבוש הזוחל", שבו מתחיל הטיפטוף של הרעל, ושלב "הגדלת המינון" תוך כדי הרחבת הגבולות והגברת האלימות. איך זה משפיע עלייך. איך את נכנסת לתוך הריקוד הזה. ומהם סימני אזהרה בדרך שכדאי מאוד לשים לב אליהם.

מאמר זה מתמקד על היחסים בין אימהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן. ישנם שני דפוסים שונים של אימהות נרקיסיסטיות: אמא בולענית ואמא מזניחה או מתעלמת. מה ההשפעות שיש להתעללות נרקיסיסטית על בנות בילדותן לבחירות שהן עושות כנשים מבוגרות, הן בבחירת בן-זוג והן בבחירת קריירה. איך מתבטאת ההתעללות הנרקיסיסטית של אמא.

כעת, כאשר הילדים עזבו את הבית, היא חווה ריקנות. פתאום עולה השאלה 'מי אני'? המשמעות של החיים שלה מתרוקנת במידה רבה,
והמצב החדש מלווה בהמון כעס, המון כעס. כעס על כך ששמה את עצמה 'בהולד', כעס שהפכה להיות אובייקט שממלא צרכים של אנשים אחרים. מסע החיים דורש הסתגלות לשינויים, פנימיים וחיצוניים. חלק מהזוגות יכולים לפתוח פרק חדש ביחסים ואפילו התקרבות והעצמה של אהבה ותשוקה. אחרים, לפעמים בצער רב, יגיעו למסקנה שהזוגיות שלהם כבר לא מתאימה או התרוקנה. זה טבעי וזה קורה.