"טראומת בגידה" שונה מאוד מסוגים אחרים של טראומה (כמו בעקבות תאונה, מלחמה, פיגוע, פשיטת רגל, אסון טבע וכדו'), מכיוון שהיא כוללת לא רק את חוויית השבר והניפוץ של החיים כפי שהאדם הכיר אותם לפני התרחשות האירוע הטראומתי, אלא גם, ביחד עם זה, את החוויה של בגידה על ידי מישהו שיש לך אתו מערכת יחסים מרכזית, שהוא דמות התקשרות ראשונית, כגון הורה, מטפל, אפוטרופוס, בן-זוג, או אחר משמעותי, או אדם אחר שעליו מסתמכים לתמיכה וביטחון. לא מדובר על אדם זר אלא מישהו שאתה אוהב עמוקות, שאתה קשור אליו רגשית, ובחיים לא היית יכול לחשוב על אפשרות שיעשה לך דבר כזה.
מאמרים
רגשות של כעס הם חלק בלתי נפרד מחיינו. אנחנו כועסים, מוציאים את הכעס "החוצה", נרגעים ועוברים הלאה. אצל הקודיפנדנטס (אנשים שהם תלויי-יתר) זה לא עובד ככה עם כעס. כעס הופך להיות מלווה קבוע ותופס חלק נכבד מההוויה שלנו, במודע ושלא במודע, וברוב הזמן זהו "כעס מודחק". במערכת יחסים רעילה כולם כועסים כל הזמן. גם אם אנחנו לא צועקים, לא מרימים קול וגם אם מנסים להעמיד פנים שאנחנו לא כועסים – אנחנו כן. העויינות הזאת זורמת מתחת לפני השטח, שוכנת ב"חדר החושך", אותו חדר שאליו אנו דוחקים את כל הרגשות שאנו לא מרשים לעצמנו להרגיש, ומחכה להזדמנות לפרוץ על פני השטח. על כן, לעיתים קרובות הזעם פורץ החוצה כמו לבה מלועו של הר-געש.
מדוע נרקיסיסטים צריכים להנמיך ולהקטין אנשים אחרים? התשובה היא פשוטה ביותר: כדי שהם עצמם ירגישו "גדולים. מהו מנגנון ההקטנה/ההנמכה הנרקיסיסטי. איך הם מקטינים את הקורבן שלהם? מהן השיטות שהם משתמשים כדי להקטין באופן קבוע ומתמשך את האדם שנמצא לידם? הכרת מנגנוני ההנמכה וההקטנה מאפשרת לקורבן לזהות שהוא/היא נמצאים ביחסים רעילים/מתעללים. אלו הם "דגלים אדומים" שכל אחד חייב להכיר ולזהות. במערכת יחסים בריאה, בן הזוג שלנו לעולם לא ינסה להנמיך אותנו ולהקטין אותנו. להיפך, אנשים האוהבים זה את זו רוצים להעצים אחד את השני.
המאמר הזה הוא סיכום פרק העוסק בשבי פסיכולוגי, מתוך הספר של ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, עם-עובד, 2015, עמ' 90-126, עם כמה תוספות קטנות מידע אישי שלי.
בעקבות העיסוק שלי בשנים האחרונות במערכות יחסים רעילות או מערכות יחסים נרקיסיסטיות, אני חווה שוב ושוב את חוסר ההבנה של הציבור הרחב בנושא של טראומה מתמשכת (טראומה מורכבת) ואת הרעיון של שבי פסיכולוגי, שאומר שאדם נמצא במערכת יחסים שבה הוא למעשה שבוי, למרות שלכאורה הוא יכול לבחור לקום ולעזוב מתי שהוא רוצה, אין סורגים, וכל מה שהוא צריך זה לפתוח את הדלת ולצאת, או יותר נכון "לברוח". (ולא מדברת כאן על שבי פיזי, שגם זה קיים במערכות יחסים מתעללות).
הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה הם גבולות בריאים. הצבת הגבולות מאפשרת לנו לסמוך על עצמנו כאשר אנו בוחרים להיכנס או לא-להיכנס למערכת יחסים עם אדם מסוים, ותהייה המנגנון המרכזי שמאפשר לנו למנוע מאנשים "לא בטוחים" להיכנס למרחב שלנו. האחריות היא עלינו.
בכל תהליך של ייעוץ, תמיד נושא הגבולות יהיה נוכח, בין אם מדברים עליו באופן ישיר או בין אם נוכח בשיח באופן עקיף. ועם כל החשיבות של גבולות, לרוב האנשים לא ברור איך מיישמים את זה. ובכלל, איך יודעים מהם גבולות בריאים?
במאמר זה הפוקוס על החמות הנרקיסיסטית, מנקודת המבט של הכלה שלה. איך זה להיות כלה של חמות נרקיסיסטית ומה ההשפעות שלה על החיים של הכלה שלה ומשפחתה.
חשוב לציין שגם כלות יכולות להיות נרקיסיסטיות, וזוהי נקודת מבט אחרת שאינני מתייחסת אליה כאן. עלינו לזכור כל חמות נרקיסיסטית היא גם אמא נרקיסיסטית של הבן שלה. וככזו היא לא בהכרח רואה את הבן שלה ואת הנכדים כאנשים אינדיבידואלים אלא כשלוחה של עצמה. הם חייבים לשקף לה עד כמה היא מושלמת. אם הבן שלה והכלה שלה אינם משקפים לה את המושלמות הזאת, אינם משתפים פעולה עם השליטה שלה, ואם הם מראים חשיבה עצמאית מכל סוג שהוא, היא תעשה הכל כדי להחזיר לעצמה תחושה של שליטה עד כדי שהיא מוכנה לפגוע בנישואין שלהם.
אנשים בעלי מאפייני אישיות נרקיסיסטית, נוטים לבגוד בבנות/בני הזוג שלהם, ולפעמים הם מנהלים מספר מערכות רומנטיות בו-זמנית. כמובן שאי-אפשר לעשות הכללה גורפת, אבל כן ניתן לומר שיש להם "נטייה" לנהל מערכות יחסים כפולות, פיזיות, רגשיות, או שניהם יחד. כאשר הנרקיסיסט בוגד זה מפני שהוא אנוכי. הוא לא בוגד מפני שבת-הזוג שלו "לא בסדר". אלא בגלל שהוא תאב לתשומת-לב וייקח כל הזדמנות לקבל הזנה. המאפיינים הנרקיסיסטים של ניצול, תחושת זכאות, חוסר בושה וכבוד לזולת, החיפוש המתמיד אחר מילוי הריק שיש לו בפנים, שהוא "לא רואה" אותך או א.נשים אחרים בכלל, הוא לא חושב על ההשלכות ומי יפגע, והכל מתרכז בו – זה מאפשר לו לבגוד בקלות, ולא רק בגידה רומנטית, גם בגידה כלכלית, מקצועית וכדו', הכל לפי הצורך. וגם, האישה האחרת, גם אותה הוא מנצל!
משטר "ללא מגע" No contact, פירושו סיום מערכת יחסים עם אדם רעיל/אלים, וניתוק מוחלט. ניתוק במובן של לא להיפגש אתו, לא לשוחח אתו בטלפון, לא לשלוח או לענות להודעות, לא ליצור קשר בשום צורה ואופן אפילו לא דרך אדם שלישי, ניתוק מחברים משותפים, חסימה שלו בטלפון ובמדיה החברתית ואפילו לא ללכת למקומות שאנחנו יודעים שהוא יהיה שם. אין חצי ללא-מגע, אין הרבה ללא-מגע. "ללא מגע" – זה אפס מגע. מדוע כל כך קשה ליישם משטר "ללא מגע" ומה ההבדל בין "ללא מגע" לבין "סלע אפור"?