הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

מאמרים

אימון אישי

מודעות אישית

יחסים

אושר

הצלחה

תקשורת

ניהול וקריירה

שפע

משחק החיים

המילה הוברינג Hoovering מקורה בשמו של שואב האבק הובר ומשתמשים בה במשמעות של "שאיבה". הכוונה "לשאוב מישהו שעזב, חזרה לתוך הקשר". בדרך כלל, במערכת יחסים רעילה ו/או נרקיסיסטית, כאשר מתרחשת פרידה (וזה לא משנה מי יזם את הפרידה) השותף המתעלל חווה נתק בהספקה הנרקיסיסטית שלו. צינור ההספקה שלו עזב. הוא חווה נטישה, חווה פגיעה נרקיסיסטית (מרגיש מושפל), וגם נותר עם חלל פנימי גדול. הוא רוצה למשוך את בת-הזוג "לשעבר" חזרה אל תוך "פנטזיה משותפת", והוא עושה זאת באמצעות מספר טקטיקות, אחת או יותר, שאפרט בהמשך. עוצמת ההוברינג תהייה בדרך כלל בתאימות לרמת ההשפלה שהוא מרגיש ואיזה סוג נרקיסיסט הוא, וגם אם כבר יש לו או אין לו מקור הזנה חדש.

משפחות נרקיסיסטיות מתנהלות באופן מאוד דומה לכת, ומאמר זה רוצה לשפוך אור על התופעה הזאת, כדי שנוכל להבין מה שקורה לאנשים בתוך המשפחות הללו, מהו תהליך שטיפת המוח שעוברים ואיך אדם אחד יכול לשלוט על אנשים אחרים, להרע להם ועדיין אינם עוזבים. המטרה של הכת, בין אם זה קבוצה, משפחה או מערכת יחסים זוגית, היא לשרת את הצרכים האמוציונליים, הכלכליים, מיניים, צרכים של כוח ושליטה או צרכים סדיסטיים של המנהיג. המילה החשובה ביותר כאן היא כוח. במאמר אציג את המאפיינים הדומים בין מערכת יחסים נרקיסיסטית לבין כת

כאשר אנו מבקשים להגשים מציאות עתידית "נבחרת",
כל השיטות והגישות יציעו לנו לדמיין תסריט של המציאות הזאת,
ולראות את עצמנו שם בדיוק כמו שאנחנו רוצים שזה יקרה.
העניין הוא שלרוב האנשים,זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. אבל, אם היינו מבינים כמה כוח יש לתרגיל הזה על המציאות שלנו, אין לי ספק שרוב האנשים היו מתחילים ליישם אותו. בפניכם הסבר על המכניזם שעומד מתחת להדמייה ואיך זה קשור למציאות.

אחרי שדנו במאמר הקודם באריכות, כיצד נוצר הפחד מאינטימיות ומדוע כל כך הרבה אנשים עושים הכל כדי להימנע מאינטימיות, הגיע הזמן לדבר על "איך יוצאים מזה".

הדמויות הפנימיות לכולנו פנים רבות. דמויות פנימיות, שחלקן אנחנו מכירים וחלקן לא מכירים באופן מודע.למשל: יש בתוכי שתלטנית, מגוננת, קנאית, מרצה, מעשית וכדו'. סוג של פיצול אישיות.האמת שלא נולדנו ככה, עם הפיצול הזה. נולדנו שלמות אחת. Wholeness. אבל החיים, כמו החיים, מלאים בטראומות כבר מהיום הראשון כאן על פני האדמה. מיד אנחנו מתחילים בתהליך סוציאליזציה. אנחנו מגלים את הרעיון של

מה הבעיה בלא להיות מחובר לרגשות? למה כל כך חשוב לחוות את הרגשות שלנו? "הרי רגשות זה עניין לילדות קטנות…" "רגשות זה לא כזה חשוב…" "אסור (או לא-טוב) לתת לרגשות לנהל אותנו…" "אל תהייה רגשי…" זה לא חכם לקבל החלטות מתוך רגש…"   בכלליות, אנחנו חיים בעידן של דיכוי הרגשות. במאה העשרים השכל הפך להיות האמצעי המוערך ביותר והדומיננטי ביותר

אתחיל מזה שכל מה שקיים במציאות, בעולם הפיזי שלנו, היה קודם באנרגטי. כל הדברים שהם פיזיים הם איזושהי "תבנית תדר", ואף שהם נתפסים בעיננו כחפצים או כאירועים או כמחשבות – הם בראש ובראשונה אנרגיה. אפשר לומר שלפני שהדברים מוגשמים כאן, בעולם הפיזי, הם במצב תודעתי טרום- הגשמתי. כדי להקל עלינו, אקרא למצב התודעתי הזה של טרום הגשמה, "משפך". ראו בעיני

סיפור עם מוסר השכל.   השבוע באחת הקבוצות שאני חברה בהן, מישהי שולחת את התמונה שכאן, בדיחה על שרי האריסון. חשוב לומר, שהקבוצה היא קבוצת לימודים, ולתמונה הזאת אין שום רלוונטיות לנושא הקבוצה. שזה דבר מעניין בפני עצמו, אבל, ניחא… נעזוב את זה.   לעצם העניין, מה שרציתי לומר הוא שהתופעה הזאת של להגחיך (מלשון להפוך מישהו או משהו למגוחך,

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.