הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

לחיות בעולם של אי-ודאות ולפתח גמישות מחשבתית ורגשית

אי-וודאות, יותר ויותר אי-ודאות, זה מה שהולך לאפיין את החיים שלנו בשנים הבאות.
כי:
הכל משתנה כל הזמן ומהר.
לא מספיקים להבין איך המשחק הזה מתנהל וכבר יש חוקים חדשים.
אין לנו שליטה על שום דבר, חוץ מאשר על התודעה שלנו, וגם זה רק במידה ואנו בוחרים לשלוט בה.
כל מה שאנו רואים, מבינים ותופסים הוא רק נקודת מבט אחת,
שאינה נכונה או תקפה יותר מכל נקודת מבט אחרת.
אין אמת אחת, יש הרבה אמיתות בו-זמנית.
אפילו העבר שלנו אינו קבוע.

זה לא פשוט לנו , בני אדם, לחיות באי-ודאות.
כי המוח הקדום שלנו, שעוסק בהישרדות, צריך לקרוא את המפה ולדעת מה קורה,
להעריך סכנות, להיות בשליטה, ולהיות מוכן למה שיקרה.
וזה, לא יהיה אפשרי יותר בעולם החדש. המפה משתנה כל הזמן.
מה שאנחנו יודעים מניסיון העבר, מהר מאוד מאבד מתוקפו, ואת העתיד לא ניתן לצפות.

ולכן, אחת המיומנויות הכי חשובות שעלינו לפתח, היא גמישות.
גמישות מחשבה וגמישות רגשית.
מוח הלטאה שלנו צריך להפוך לזיקית.

ואם היה רק העניין הזה, שהכל משתנה כל הזמן ושל אי-ודאות, ניחא,
אבל תוסיפו לזה את העובדה שאנו חיים בעולם של ניגודים.
בעולם שבו דבר והיפוכו הם משלימים החיים בריקוד מתמיד זה עם זה
וכבר אי אפשר לבחור להיות רק צד אחד.
כל הזמן אנחנו נעים בין שני הצדדים שעל הרצף,
בין השחור והלבן, בין הטוב והרע, בין מזרח למערב, בין חופש לשעבוד,
בין מלחמה ושלום, בין פחד ואהבה, וכן הלאה וכן הלאה.

לחיות בתוך ניגודים זוהי משימה לא פשוטה כלל וכלל.
מאחר והמוח שלנו מחפש וודאות ורוצה דברים ברורים, הוא ממש לא אוהב ניגודים, זה מבלבל אותו.
והמנגנון האוטומטי שלו, כאשר יש ניגודים, זה להחליט “זה או זה”.
זהו מנגנון אוטומטי של החלטות:
מה נכון לי, מה לא נכון לי,
איך העולם עובד, מה טוב ומה רע,
מה מותר ומה אסור.
זה “מסדר” לנו את הראש ומאפשר יציבות וביטחון.

אבל, חייבת לספר לכם, שזה לא עובד יותר.
הגישה הזאת של “או-או” התאימה לעולם הישן.
כאשר התודעה שלנו לא הייתה מפותחת ולא הייתה לנו יכולת לקליטה רב-ערוצית של המציאות.
התפיסה של “או-או” עשתה לנו סדר בחיים.
אך לא עוד. להיפך, היא גורמת ליותר מצוקה ויותר סבל.
למה?
כי המציאות היא רבת-פנים, הכל קיים בו-זמנית,
יש אינסוף וריאציות של מציאות,
הכל אנרגיה, וגורל או מזל לא מנהלים אותנו.
ואלו הם “חוקי הדרך” החדשים.
ומי שלא מכיר את החוקים, זה כמו לנהוג בכביש מבלי לדעת את חוקי התנועה.
יש סיכוי גבוה לעשות תאונה.

עד עכשיו סמכנו על דת המדע, על מה שקראנו “עובדות” ועל “הוכחות”.
באה פיסיקת הקוונטים והפכה לנו את כל ההסתכלות וההבנה של המציאות.
אם התופעות, האובייקטיביות לכאורה, מושפעות מן המתבונן, אז אין לשום דבר דפוס קבוע שניתן לנבא.
ואם הכל אנרגיה, ורטטים ותדרים, אז אין באמת חומר מוצק, או מציאות פיזית באמת,
והכל הולוגרמה, וניתן לשינוי בכוח התודעה,
וניתן לנוע בין קווי זמן, ובין עולמות, ואפילו בין יקומים.

ואז, מגיעות אלינו תובנות חדשות:
אין אמת אחת.
הכל קיים בו-זמנית ולא לינארית.
המציאות היא פלסטית ואנחנו הפסלים.
יש פנים רבות לכל תופעה.
שאנחנו לא-יודעים יותר מאשר יודעים.
ששום דבר הוא לא “או-או” אלא הכל “גם-וגם”.
שאנחנו לא אישיות אחת קבועה, ואנחנו גם “גם-וגם” ויכולים להשתנות בכל רגע.

איפה אנחנו הכי מרגישים את זה?

כאשר אנחנו חווים את עצמנו חיים בתוך פרדוקסים.
כאשר צריכים להתנהל ולעשות בחירות בין שתי איכויות, שני צדדים,
שהם הפכים זה לזה אבל שניהם תקפים.

כמו למשל : חופש ומסגרת.
זה לא “או חופש – או מסגרת”, אלא להיות בשניהם. גם בחופש וגם במסגרת.
וזה יוצר מתח שבתוכו אנחנו זזים לפי המצב, הרצון, העיתוי וכדו’.
כלומר אנחנו צריכים את הגמישות, גם המחשבתית וגם הרגשית,
כדי לנוע על הציר הזה ולבחור כל הזמן בין שניהם.

דוגמאות נוספות לפרדוקסים:
הרפתקה ויציבות.
אינטימיות וזרות.
שקיפות והסתרה.
ביחד ולבד.
משיכה ודחייה.

אנשים, שקשה להם עם הגמישות הזאת, ייטו לבחור צד.
צד שבו אני מעדיף להיות או שבו אני נמצא רוב הזמן.
עכשיו זה עוד עובד להם. אבל בעולם החדש, זה כבר לא יהיה פונקציונלי.

ואם נחשוב על זה יותר לעומק, לחיות בתוך פרדוקסים אומר שאין “חוק” של נכון או לא-נכון,
אין קביעה שאומרת מה טוב יותר,
אין יציבות.
נקודת המבט כל הזמן משתנה,
אני כל הזמן משתנה,
ואני פתוח לאפשרויות כל הזמן.

מנקודת מבט של החשיבה הישנה זהו כאוס מוחלט.

אבל זה לדעתי הולך להיות העולם שלתוכו כבר נכנסנו,
וכדאי מאוד שנסתגל לחיות בתוך הכאוס הזה, שאינו כאוס בכלל…
אלא עולם של גם-וגם-וגם-וגם-וגם. עולם שחופש הבחירה שלנו באמת הופך לחופש.

בקיצור, הרעיון הוא, שגמישות היא מיומנות. מיומנות שאפשר וכדאי ללמוד אותה.

יש אנשים שהם יותר גמישים מאחרים, ויחד עם זאת, כולנו עדיין לא מספיק גמישים לוותר לגמרי על הקרקע היציבה של הרעיונות שגדלנו עליהם ושנראה שעבדו לנו עד עכשיו.

אנחנו מבינים שאנחנו בתוך מטריקס,
אבל גם יודעים שאנחנו יכולים לצאת ממנו.
התודעה היא המלך החדש:
לא המוח (המחשב הביולוגי),
וגם לא האישיות (האגו)
אלא התודעה הגבוהה (האני העליון).

מאחר והכל אנרגיה/תדרים,
והתודעה היא שקובעת את התדר שאנו משדרים,
היא יכולה להעביר אותנו מתדר לתדר כהרף עין, ממציאות למציאות כהרף עין.
אבל כדי שנוכל לשנות תדרים, אנו זקוקים לפתח גמישות מחשבתית וגמישות רגשית.

אז איך להתחיל בתרגול של גמישות?

  • למצוא את הטוב בכל דבר רע.
  • לראות כל מופע של המציאות מנקודות מבט שונות,
  • לקבל את האחר ולתת תוקף ל”אחרות” שלו,
  • לחיות בשלום עם ניגודים ועם פראדוקסים,
  • ולשמוח על אי-הודאות כי היא מאפשרת כל הזמן בחירה חופשית.

הגמישות תאפשר לנו “ללכת עם הזרם” עם כמה שפחות התנגדות,
ולסמוך על הזרם ועל עצמנו שנגיע בדיוק לאן שאנחנו צריכים להגיע.

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.