הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

גזלייטינג – התעללות נפשית באמצעות שטיפת-מוח

הערה:
*מטרת המאמרים להוסיף ידע. אין לראות במאמר כמאמר פסיכולוגי מקצועי וגם לא כסמכות מקצועית.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.
*כל המתואר בין בני-זוג מתאים גם ליחסים בין הורים וילדים, וגם למערכות יחסים בעבודה או בכלל.

אזהרה: מאמר לא פשוט לקריאה…

מאמר זה מסתמך על ספרו של Ross Rosenberg – The Human Magnet Syndrome פרק 11, ועל הדרכות שלו ביוטיוב. רוס רוזנברג הוא פסיכותרפיסט שעובד בעיקר עם אנשים שהם נפגעי התעללות נפשית, שנמצאים בתוך, או שהם ניצולים של, מערכת יחסים עם בן-זוג בעל מאפייני אישיות נרקיסיסטית. כמו כן, מובאות במאמר דוגמאות מהיכרויות אישיות.

מה זה גזלייטינג?

גזלייטינג זוהי אסטרטגיה סמויה, של התעללות נפשית,
תוך שימוש בשקרים ומניפולציות פסיכולוגיות, לצורך שטיפת-מוח,
שהנרקיסיסט משתמש בה כדי לשלוט בקורבן שלו.
הוא עושה זאת על מנת לנטוע ולהשריש במוחו של הקורבן, נרטיבים
שיגרמו לו להאמין ש"יש משהו שלא בסדר איתי" ושיאפשרו לו לשלוט בו.
הרעיון הוא לקחת מן הקורבן (בן-זוג, ילד, עובד) את הכוח שלו, את תפיסת המציאות שלו,
למחוק את האישיות שלו, וללכוד אותו בתוך מערכת היחסים.

גזלייטינג זה סוג של שטיפת-מוח, שמה שמייחד אותה, שהיא נעשית מאחורי הקלעים,
בצורה מסוות, כך שהקורבן עצמו בכלל לא יודע מה קורה,
ולרוב גם המשפחה והחברים שלו לא שמים-לב ולא יודעים מה מתרחש.
בדינמיקה הזאת של גזלייטינג ישנו אחד שהוא טורף (המתעלל), וישנו אחד שהוא הטרף או הקורבן.

איך המתעלל מצליח לעשות את זה?

בגדול, בתהליך שטיפת-המוח, המתעלל גורם לבן/בת-הזוג שלו, לפנות נגד עצמו.
לעתים קרובות הוא מתחיל את התהליך על-ידי כך שהוא מסתמך על איזושהי חולשה של בן/בת-הזוג
שיכולה להיות משהו קטן ולא משמעותית (כי למי אין חולשות כאלה ואחרות?),
או אפילו להמציא חולשה.
חלק מהתחכום שיש בתהליך הזה, שהוא בוחר להתביית על משהו שניתן להאמין בו.
(למשל אם יש לך ידיים שמאליות, או לא כל כך מסודרת, או לא בודקת את חשבון הבנק,
או שיש לך עמית בעבודה שיש לך קונפליקט אתו ואת משתפת אותו בזה,
או משהו שאת מבקשת עזרה כי את מתקשה בו…).
ואז הוא מתביית על משהו, מרחיב אותו, מגדיל אותו, ובונה עליו מגדלים,
ומשכנע אותך שיש לך בעיה, והבעיה הזאת הרבה יותר גרועה ממה שאת חושבת.

למשל, אם לבת-הזוג יש חרדה קלה
(יכול להיות אפילו חרדה חד-פעמית, או סוג של דאגת ייתר בתחום מסוים,
הוא יעצים את החרדה על-ידי יצירת תנאים סביבתיים ורגשיים
שיגרמו לזוגתו להיות יותר ויותר חרדה,
ואז ישתול במוחה את הנרטיב שהיא אדם חרדתי.
"את מפחדת מהצל של עצמך",
איך תיסעי לבד, כל דבר מפחיד אותך",
"אני לא מציע לך לנסות את זה כי זה עלול להסתיים ב…",
"את לא מבינה בזה אז איך תתמודדי אם יקרה כך וכך…".

ובאותו הזמן, שהטורף יוצר טריגרים לעורר ולהגביר את החרדה שלך,
ומדבר על זה כל שוב ושוב, ואחרי שתומרנת להאמין שהחרדה שלך בעייתית,
הוא מעמיד פנים שהוא אמפתי, והוא דואג לך ואכפת לו ממך.
והדבר הנורא בזה הוא שאת באמת מתחילה להאמין בזה ומזדהה עם הסיפור הזה שהושתל במוחך.
וכך חרדה קטנה יכולה להפוך לחרדה עמוקה שפוגעת בתפקוד.

אז איך זה שבת-הזוג של הנרקיסיסט הסמוי, המתעלל, נופלת בפח?
האם היא לא רואה, לא שומעת, לא מבינה?
איך הוא מצליח לעשות זאת?

בשלב הראשון הוא יוצר נרטיב (סיפור מסגרת).
הוא מתחיל בשטיפת-מוח והטמעה של רעיונות שהוא רוצה שתאמיני בהם:
"את טיפשה. את כל כך טיפשה שלא ייקחו אותך לעבודה הזאת."
"את מכוערת, אף אחד לא ירצה אותך."
"את שמנה. מי ירצה לצאת איתך?"
"את כל כך חסרת-בטחון והערכה העצמית שלך כל כך נמוכה, מי ירצה להיות חבר שלך?"

באופן שיטתי הוא אומר לך שהרגשות שלך לא נכונים,
לא נותן תוקף לרגשות שלך,
ומוכיח לך שכל התפיסה שלך את המציאות, שבגללה את מרגישה כפי שאת מרגישה, היא רק בדמיון שלך, ואין לה כל בסיס.  ולכן אין בסיס לרגשות שלך.
הוא גם באופן שיטתי, כאשר יש לך דעה או תפיסה לגבי המציאות, הוא אומר לך שאת טועה, ובגלל שזה שיטתי, את לומדת לא לסמוך על הרגשות שלך, ולא לסמוך על האינטואיציה שלך.

הוא משתמש נגדך בשמות תואר או אפיונים מסוימים (כמו למשל, עצלנית, מרחפת, בזבזנית…),
כדי לתאר אותך גם בפנייך וגם מדבר עלייך בתיאורים האלה עם אחרים.
העניין האכזרי כאן הוא, שאלו לא באמת מאפיינים שלך.
ועכשיו לכי תוכיחי שאין לך אחות ואת בכלל לא כזאת.
אבל זה גורם לאנשים להאמין בזה ובסופו של דבר גם לך להאמין בזה.
ואז זה גורם לך לרצות כל החיים לעבוד על לתקן את החסרונות שלך.

לדוגמא:

אף שאת עושה את כל המטלות בבית
(והוא לא רק שלא ממש עוזר, גם לא מעריך וגם יש לו טענות),
ואין לך בגופך ונפשך אפילו גרם אחד של פינוק,
הוא קורא לך מפונקת ואומר לכולם שאת מפונקת.
זה מכניס אותך למעגל של להוכיח שאת לא מפונקת,
וזה גורם לך לוותר עוד יותר על עצמך ועל החיים שלך כדי למלא את הצרכים שלו.
ואחרי שהוא אמר לכולם שאת מפונקת, גם אחרים אומרים לך שאת מפונקת,
ואת מתחילה לקבל פידבק לא-נעים כאשר נפגשים עם חברים או עם המשפחה המורחבת,
והם מסתכלים עלייך בזכוכית מגדלת ובמשקפיים מעוותות,
כך שבכל פעם שאת יושבת ונהנית יחד עם כולם,
את מפונקת ומצפים ממך לקום ו"לשרת" (בשעה שאחרים שיושבים יחד איתך, הם בסדר גמור).
זוהי דוגמא לנרטיב שלילי שהוא משתיל במוחך ובאחרים,
שיחשבו שאת לא בסדר על ידי אינפורמציה שקרית.

זאת השיטה. הנרקיסיסט המתעלל חוזר על הנרטיב שהוא יצר שוב ושוב בווריאציות שונות,
ועם הזמן אף מגביר את העוצמה והכמות.
לרוב בת-הזוג, אינה "שומעת" את הנרטיב שלו.
היא כמו כבשה "תמימה" ההולכת לטבח, כי ההנמכה והאיון שלה (מלשון "אין"),
נעשית בדרך שאינה נראית.
וכשהיא כבר כן "שומעת" משהו לא תקין, הוא שנראה לה שדיבר אליה לא-יפה,
הוא אומר לה: "מה כבר אמרתי? בסה"כ אמרתי שאת….,
וחוץ מזה אני אומר רק את האמת או אני אומר רק מה שאני רואה…"

כל הזמן הוא מזכיר לך, תוך שהוא מצביע על דברים שקורים כהוכחה:
"את רואה. את כל כך חרדה. תראי איך זה יוצר לך בעיות בעבודה".
"את רואה, את לא יודעת להסביר את עצמך ואנשים לא מבינים אותך."
"אולי יש לנו כאן הסבר למה אנשים לא אוהבים אותך."

דוגמא

משפטים שהוא כל הזמן חוזר עליהם, שמכילים בתוכם מערכת שלמה של מסרים שליליים,
שכמו רעל חודרים טיפין טיפין מתחת לעור.
גם לוחצים לך על כל הכפתורים וגם פוגעים בביטחון ובתפיסת העצמי:

"למה לא עשית…?"
"אי אפשר לסמוך עלייך."
"כמה פעמים בקשתי ממך?"
"למה לא הבאת…?"
"לא אכפת לך ממני."
"את אגואיסטית, עסוקה בעצמך, אם רק היו יודעים מי את באמת…"
"את לא באמת רוצה שאני אגיד לך מה אני חושב עלייך."
"את פשוט מפונקת."
"את לא יודעת להסתדר עם כסף."
"יש בך טירוף."
"את צריכה להגיד לי תודה."
"מי כבר השפיע עלייך."
"את לא אחראית."
"את עצלנית."
"את לא מתחשבת."
"את לא מסוגלת ל…"
"ממתי את מבינה ב…?"
"אין לך בכלל מודעות לעצמך."
"את חיה ללא דאגות. אני דואג להכל."
"שום דבר לא מעניין אותך."
"את לא רואה מה נעשה סביבך."
"במשפחה שלך כולם…"
"אף אחד לא מכיר אותך כמוני."
"את לא יכולה בלעדי."

לדוגמא – איך המשפטים האלה עובדים:

"אם היה אכפת לך ממני…"
מערכת המסרים שיש בתוך המשפט הזה היא:
1. לא אכפת לך ממני.
2. את צריכה להוכיח לי שאכפת לך ממני / שאת אוהבת אותי.
3. כדי להוכיח לי שאת אוהבת אותי את צרכיה להיות/לעשות א',ב', ג'.
וככה, מבלי לשים לב את נכנסת לעמדה של "להוכיח שאת אוהבת, להוכיח שאכפת לך".
העמדה הזאת היא 'בור ללא תחתית'. תמיד תהיי 'לא מספיק טובה' והדרישות לעולם לא תגמרנה.

"אף אחד לא מכיר אותך כמוני…"
מערכת המסרים שבתוך המשפט הזה:
1. את כולך שקר אחד גדול, העמדת פנים.
2. את מסתירה את האני האמיתי שלך, אנשים חושבים שאת נחמדה.
3. את 'רעה' (או טיפשה או משהו אחר, או הכל ביחד…).
4. אני רואה אותך ויודע שאת 'רעה'.
5. אם אני אספר לכולם מי את באמת אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך, אף אחד לא יאהב אותך.
6. את בכלל צריכה להודות לי שאני נשאר עם אחת כמוך.

"כל דבר צריך להגיד לך שלוש פעמים…"
מערכת המסרים שבתוך המשפט הזה:
1. את סתומה, לא מבינה מה מדברים אלייך.
2. את לא אחראית, אי אפשר לסמוך עלייך.
3. את לא זוכרת מה שמדברים אלייך.
4. את לא עושה מה שמבקשים ממך.
כשאת מתעצבנת מהמשפט הזה (כי הוא ממש לא נכון) אז הוא יגיד:
"מה כבר אמרתי?
בסה"כ אמרתי שכל דבר צריך להגיד לך שלוש פעמים.
וזה גם נכון.
תבדקי את עצמך למה זה כל כך מעצבן אותך…"

קחו את הדוגמאות האלה, ותכפילו אותם פי מאה. גם בווריאציות של המשפטים, גם בצירופים שלהם וגם באינטנסיביות שהם נאמרים. והעניין הוא שהאמירות הללו הן כמו הרעלה רדיואקטיבית: לא רואים את זה, לא מריחים את זה, לא שומעים את זה. אבל זה משפיע עלינו באופן קטלני.

דבר נוסף, לכל המשפטים והאמירות הללו יש גם אלמנט "חינוכי":
ללמד אותך איך את צריכה להתנהג (או מה לא לעשות), בעתיד, כדי לרצות אותו…

כאשר הנרקיסיסט, המתעלל, כבר השריש במוחך את הנרטיב,
הוא מוכיח לך ומראה לך כל הזמן שיש לך את הבעיה הזאת,
או האופי הזה, או ההתנהגות הזאת, או חוסר הבטחון הזה…
ואז הוא מתנהג כאילו הוא "המגן" שלך, הוא האדם הנחמד שמעולם לא יעזוב אותך.
"אבל אני אוהב אותך ואני תמיד אגן עלייך".
הוא גורם לך להאמין שהוא בעל הברית היחיד שלך.
כלומר, אפשר לתאר את זה כך, שהוא תופס אותך בגרון וכל הזמן חונק יותר ויותר.
ובכל הזמן הזה, אינך רואה שזה קורה. את באמת מתחילה להאמין שאת הבעייתית.

השאלה היא, איך אף אחד לא רואה את זה?

כאן זה נעשה באמת קריפי.

הנרקיסיסט, המתעלל, מבודד את הקורבן.
גזלייטינג דורש בידוד מהמשפחה המורחבת ומחברים.
הוא יוצר את הבידוד בשתי דרכים:

  • הוא גורם לך להאמין
    ש"אף אחד לא אוהב אותך".
    "את ככה וככה, מי ירצה להיות איתך?"
    "אחותך מקנאה בך, תזהרי ממנה."
    "אפילו המשפחה שלך לא לטובתך. תראי איך הם מקפחים אותך/ לא מתייחסים יפה/ לא נותנים מספיק/ מעדיפים את אחיך/ מרכלים עלייך/ מזלזלים בך וכו' וכו' וכו'"
  • הוא גורם לאנשים להפנות לך עורף על-ידי שקרים וסיפורים מעוותים.
    האסטרטגיה שלו היא "הפרד ומשול", ליצור יריבויות.
    הוא יספר לחברה הטובה שלך משהו בסוד, שהיא לא יודעת עלייך, ויגיד שאת כזאת וכזאת,
    ו/או גם לאחותך ובכלל לכל מי שבסביבה הקרובה שלך.
    ככה הוא יוצר לך תדמית שתיצור אנטגוניזם (התנגדות) כלפייך.
    והוא ישביע אותם לא לספר לך כי נורא תפגעי.
    הוא ישתמש בשקרים כדי להסית אותך נגד אותם אנשים בדיוק.
    למשל, יכול להגיד לך שאחותך מחזרת אחריו ועושה לו סימנים בעלי כוונות רומנטיות,
    וכנ"ל לגבי החברה הטובה שלך, כדי שאת בעצמך תאבדי את האמון בהן,
    תראי בהן אויבות ותתרחקי מהן, ובכך תפסידי את מקור התמיכה החזק ביותר שלך.
    ובאותו זמן, זה מעלה את ערכו. הוא נתפס בעינייך נאמן, כי הוא גילה לך "סוד"
    וגם נתפס בעינייך שווה, מישהו שנשים אחרות רוצות אותו עד כדי כך שמוכנות לבגוד בך.
  • הוא משתמש באנשים אחרים כדי להתעלל בך באופן עקיף.
    אנשים אלה נקראים בשפת הפסיכולוגיה העממית Flying Monkeys (ראה ויקיפדיה).
    (אקרא להם "הקופים המעופפים").
    "קופים מעופפים" זהו מושג שמשתמשים בו בהקשר של התעללות נרקיסיסטית.
    אלו הם אנשים שפועלים בשמו או בעבורו של הנרקיסיסט,
    כלפי צד שלישי (הקורבן) בדרך-כלל בעקבות קמפיין של הכפשה
    שהנרקיסיסט עשה באופן שיטתי כלפי הקורבן שלו, והם באמת מאמינים לסיפורים שלו.
    המושג "קופים מעופפים" שאול מהסרט "הקוסם מארץ עוף" משנת 1939,
    שבו הקופים המעופפים הם הזרוע המבצעת שמוציאה לפועל
    את המעשים הרעים של המכשפה המרשעת מהמערב.
    אנשים אלו, שהנרקיסיסט עשה עליהם מניפולציה, והם מאמינים לאישיות המזוייפת שלו,
    הופכים להיות קבוצת התמיכה שלו, ועוד זרוע מבצעת להוסיף לעינוי של הקורבן.
    ההתנהגות שלהם יכולה לכלול: ריגול, הפצת רכילות, איומים,
    להציג את הנרקיסיסט כקורבן וכמסכן ואת הקורבן האמיתי מציגים כ"טורף".
    ייתכן ו"הקופים" ינסו לשכנע אותך שהנרקיסיסט עצמו אינו מעורב בכלל,
    ובדרך-כלל אין להם עצמם מושג שהם "מנוצלים".

בקיצור, הוא יגרום לכך שאו שאנשים יתרחקו ממך, או שאת תתרחקי מהם.
ובעיקר חשוב לו לנתק ממך את מערכות היחסים שיכולות לתמוך בך.

מאותה סיבה הוא יגרום לה להפסיק טיפול, או להפסיק לקחת תרופות,
או שיגרום לך להתפרץ בהתקפי-זעם ואז לומר לך שאת משוגעת, וצריכה אשפוז.

כל דבר שהוא יכול למצוא אצלך כ"חולשה" ישרת אותו לצורך שתילת נרטיבים מחלישים: ערך עצמי, דימוי גוף, בעיות פסיכולוגיות, קושי בעבודה, קונפליקטים עם הילדים, תפקוד בבית. לא צריך להתאמץ, כי לכולנו, מעצם היותנו אנושיים, יש חולשות, נפילות, קשיים, ומשברים רגשיים.

אפשר לדמות את ההשתלה של הרעיונות במוח של הקורבן, לווירוס במחשב.
ברגע שהאקר החדיר וירוס למחשב, ואז הווירוס הזה משכפל את עצמו,
מפיץ את עצמו ומשחית את התיקיות, וגורם למחשב לעבוד בדרך שהגזלייטר רוצה שהוא יעבוד.
וככה שולט בו מרחוק.
הווירוס מתוכנת מלכתחילה לחדור, לשנות ולהשחית את התכנה.
הוא מזהם את המחשב, משתלט על מערכת ההפעלה,
כך שהמחשב כבר לא עובד עבור הבעלים שלו (בת-הזוג, למשל) אלא עבור ההאקר.
כל זה סמוי. בעל המחשב עדיין מאמין שהוא שולט במוח שלו
ומתעלם מן העובדה שמישהו השתלט על המחשב.
ואם נדמה את זה לווירוס ביולוגי,
ככל שהווירוס נשאר בגוף של הקורבן, ומתחזק, הוא מתחיל להשפיע גם על מערכות אחרות,
והמשאבים הפנימיים (המערכת החיסונית) שלה/שלו לא יכולים להלחם בווירוס הזה,
במיוחד אם חסרה אהבה עצמית והערכה עצמית.

בתהליך הזה, הקורבן מתחילה לראות את "הבעיות שלה",
מתחילה להזדהות איתן, ומתחילה לאבד תקווה שזה יכול להשתפר.
כי בסופו של דבר, הקורבן התנתקה מהעצמי שלה,
הזהות שלה כבר אינה מבוססת על המציאות,
לקחו ממנה את המשאבים החיצוניים גם (חברים ומשפחה)
והיא באמת מאמינה שאדם היחיד שיאהב אותה ויטפל בה,
זה האחד שעושה לה את הגסלייטניג.

עדות אישית:

הוא מכניס לי דברים לראש: "את נוסעת כמו משוגעת","את לא יכולה לחיות בלי קפה". דברים כאלה שחוזר עליהם כל הזמן.

כל הזמן הסתובבתי והאשמתי את עצמי בדברים שאני לא. והאמנתי שהוא צודק.
שאלתי את עצמי: "למה את לא מרוצה?" "תהיי יותר טובה".
פתאום פתחתי את העיניים. התחלתי לכעוס על עצמי שאני לא מבינה, כי הוא אומר לי 'אשתי אהובתי'.

ואז אחרי שהיא עברה לגמרי שטיפת-מוח, והיא בשליטתו, הוא מתחיל לפעול ללא-חשבון.
הוא ינהל רומן מחוץ לנישואין,
הוא יכול לאבד שליטה בסוג של התמכרות,
הוא ימנע ממנה משאבים כלכליים,
הוא יבקש ממנה לדווח לו על כל דבר שהיא עושה,
הוא יעקוב אחר שיחות הטלפון שלה (עם מי דיברת? אמרתי לך לא לדבר עם X כי היא רוצה ברעתך ואת לא מקשיבה לי…),
והוא למעשה ינהל אותה ברמת המיקרו, בדברי היומיומיים.

והאבסורד הוא שהיא חושבת שהיא הגורם לבעיה, והיא מפחדת לאבד אותו.
כי אז, מי ידאג לה? ולכן היא נאחזת באדם שפוגע בה.

דוגמא:

את תופסת אותו בבגידה (או אפילו משהו אחר), ומתעמתת איתו.
ואז הוא מגביר אל הגסלייטינג:
"את יודעת כבר שיש לך בעיות עם החשיבה שלך",
"את יודעת שאת הוזה".
והוא הופך את זה כך, שאת מטילה ספק בתפיסת המציאות שלך.

דוגמא (ראו את השלבים של התהליך):
  • הוא משכנע אותך להתפטר מהעבודה (מכל מיני נימוקים לטובתך:
    "את יותר מידי טובה בשבילם, לא יודעים להעריך אותך,
    תחפשי משהו שיהיה לך יותר קל" "בשביל המשכורת שאת מרוויחה עדיף שתהייה אמא
    במשרה מלאה עד שהילדים יגדלו קצת" וכיוצ"ב).
  • ואז אחרי שאת עוזבת את העבודה הוא מכחיש שהוא אמר לך לעזוב.
  • ואז מתחיל להגיד לך שאת עצלה ולא טובה בשום דבר.
  • ואז, את מתחילה לחפש עבודה, שזה דבר קשה בפני עצמו,
    והוא כל הזמן מוריד לך את הביטחון ונותן לך עצות (לטובתך)
    שמנטרלות כל סיכוי למצוא עבודה, ומוכיח לך שאת לא שווה ושאף אחד לא ירצה אותך.
    ואת כבר לא עובדת תקופה…
  • את מתחילה להאמין לדברים האלה לגבי עצמך. הביטחון שלך ברצפה.
  • הוא אומר לאנשים מסביב שאת עצלה, שעזבת עבודה מבלי לחשוב על העתיד, ובניגוד לעצתו…
  • הוא גורם לך להאמין שאנשים אחרים (ההורים שלך, אחותך, החברים….)
    מסכימים אתו בעניין הזה. הוא יצטט את מה שהם אומרים לגבייך, כדרך לפגוע ולבייש אותך.
  • את מפנימה את התיאור הכוזב של המתעלל לגבייך.

שימי לב שיש כאן מפעיל של תיאטרון בובות שמושך בכל החוטים…

דוגמא:
  • הוא אומר לך שאת מוזרה ולא יודעת להסתדר עם אנשים.
  • לפני שאת תפגשי אנשים חדשים (נגיד חברים שלו, או אנשים מהעבודה שלו שאת לא מכירה), הוא כבר הכין אותם לגבייך. למשל "היא חומרנית מאוד, רק כסף מעניין אותה" או "היא אוהבת את עצמה ברמות-על ואף אחד לא מעניין אותה".
  • ואז כשאת פוגשת את האנשים, את לא יודעת שיש להם כבר דיעה קדומה עלייך, ואת מרגישה לא-נוח, כי את קולטת שהם מעט "מרוחקים"  או "זהירים" אתך.
  • וכשאת חוזרים הביתה הוא נותן לך את זה כהוכחה שיש לך בעיה חברתית ואנשים לא מחבבים אותך.
  • וזה עובד טוב עם הרצון שלו למנוע ממך ליצור חברויות. כי חברים "חיצוניים" מחלישים את האסטרטגיה שלו.
  • הוא יגיד: מזמינים אותך כי מרחמים עלייך", הם חברים שלך רק כי הם רוצים ממך משהו", "כולם משקרים לך ומעמידים פנים לידך", X אמר לי שהוא דיבר עם Y והיא אמרה עליך ש…" ככה הוא יוצר פרנויה וחוסר בטחון, ולוקח ממך את כל האינסטינקטים שלך.
דוגמא:

ובתוך כל ההתעללות הזאת, כל התפרצות שלך, פחד, חשש, הוא ישר מתייג אותך:
פסיכית, פרנואידית, היסטרית, לא-נורמלית, את צריכה לקחת תרופות,
את פסיכית כמו אחותך, כל המשפחה שלך משוגעים,
אבא שלך כל החיים בגד באמא שלך – ואת זה הוא אומר במסווה של דאגה,
של "אני אוהב אותך ורוצה בטובתך".

דוגמא:

הוא יודע כיצד לגרום לך להתפרצות, ואז כשאתם בציבור הוא לוחץ על הכפתורים שלך,
ואת נוגסת בפיתיון ומתפוצצת. ועכשיו הוכחת לו וגם לכל העולם וגם לעצמך,
שאת לא יכולה לשלוט במזג שלך. והוא עוד יכול להגיד לך: "זה לא היה יוצא אם זה לא היה לך בפנים",
ואת מרגישה בושה. ובסופו של יום את חושבת שהוא צודק. "אני לא שולטת בעצמי".

דוגמא

הוא מנמיך, מעליב, פוגע אפילו ללא מילים. באמצעות הבעות פנים, או תנועות יד.
למשל, הוא מסתכל עלייך, מודד אותך בעיניים, לפני שיוצאים מהבית, לא אומר מילה, אבל הבעת פניו משדרת "תראי איך את נראית" או "זה הכי טוב שאת יכולה? או "נו טוב, אין מה לעשות איתך". הוא לא אומר את המילים האלה, המסר עובר דרך הבעות פנים של זלזול, דחיה ואפילו גועל…

עדויות אישיות:

הוא כל הזמן מנסה לתפוס אותי בדברים שאני לא בסדר. אורב לי בפינה. אני מרגישה שכשהוא בבית, הוא כל הזמן מסתכל עלי וממש מחפש. והוא כועס כאשר אינו תופס. הוא פשוט מחפש לגיטימציה להגיד שאני לא בסדר על דברים שהוא ממציא. הוא סטוקר. הוא הולך אחרי בשקט כמו חתול לראות מה אני עושה. אם למשל, הלכתי למטבח, הוא יבוא כאילו לזרוק משהו לפח…

ברגע שאני ככה סגורה, ברורה וחד-משמעית ומעמידה גבולות, הוא נטרף ומתחיל לחפש אותי. הוא לא רגוע, מסתובב בבית כמו חיה פצועה ולא מדבר – רק בשביל לתפוס אותי שמה משהו לא במקום.

הוא נורא ביקורתי. פתחת חלון, סגרת חלון, דברים מהסוג הזה. הגיע מצב שהבנות שלי אומרות לו "אני עשיתי את זה", ואז זה בסדר.

בביקורים שלי בביתו, היו הערות בלתי פוסקות "אל תשבי עם הג'ינס על המיטה", "למה השארת את המקרר פתוח", "אני מכבה אחרייך את האורות", "אני יודע בדיוק איפה את נמצאת בבית".

אין ויכוח שאני יכולה להיות צודקת. כל ויכוח זה חיים ומוות – חייב לנצח.

אם נפגשנו עם אנשים ויצא שאני פתאום דיברתי ואמרתי דברים, ויצא שאנשים מקשיבים לי ורוצים לשמוע מה שיש לי להגיד, הוא מגיע הביתה עצבני וכועס ויכול לצאת פרץ אלימות. ובתוך תוכי אני פוחדת מזה ומקטינה את עצמי במו-ידי.

"אם אני מדברת בחברה 'יותר מידי' – אומר לי אחר-כך "השתלטת על השיחה".

הוא בנאדם שמדבר המון. יכול לדבר שעה-שעתיים ולא נותן להשחיל מילה. כמו באונס – מחזיק אותי בחדר ומטיף לי. אני כבר לא יכולה יותר, והוא ממשיך. עד שאני לא אגיד שהוא צודק, שאבקש סליחה, אפילו על דברים שלא עשיתי, או שאודה עשיתי משהו שלא עשיתי, הוא לא מפסיק. וגם אם אני מודה בכל מה שהוא רוצה, רק שישחרר אותי, עד שהוא לא משוכנע הוא לא מפסיק.

נסענו לירושלים . בדרך שאלתי אותו על… הוא פירש את זה שאני מזלזלת בזה שהוא… מאותה שנייה התחיל "הנאום". הוא לא הפסיק לדבר על זה עד שהגענו לירושלים. ואני יושבת ברכב נחנקת מדמעות בעיניים, לא ממש מבינה מה קרה. רוצה לרדת מהרכב מצד אחד. מצד שני מפחדת לעשות את הצעד הזה. הוא לא מפסיק. הוא אפילו מזכיר בזלזול את הבן שלי בהקשר למה שהוא עושה בחיים.  נתתי לו פשוט לרדת עלי. כשהגענו, הוא מסתכל עלי, הלכנו לכיוון הכותל ואז כאילו מפייס אותי כאילו כלום לא קרה.

בעלי תמיד מתערב בעניינים שלי. אין לי פרטיות. הוא יכול לשבת עלייך שעתיים עד שתעשי מה שהוא אומר."

כל הזמן אומר: "אני אוהב אותך". מוכן לתת לי את החיים שלו, אבל עושה לי רע

הוא אומר: "אני אוכיח שאת אמא לא טובה."

הוא משחית, מעלים, שובר דברים שחשובים לי. בגלל שדברים מושחתים, כל יום כשאני חוזרת הביתה אני נכנסת למתח: "איזו הפתעה מצפה לי היום?", "מה יהיה חסר?", "מה יהיה קרוע?' וכל הזמן מטילה ספק בעצמי: 'האם אני נורמלית?' אני בעצמי לא יכולה להאמין…

ברגע שאגיד או אעשה משהו שלא מוצא חן בעיניו, או שלא טוב לדעתו, הוא ישר יוצא עלי. בשנייה מתהפך עלייך כמו נחש מאחורי הסלע. את לא יודעת מאיפה זה יוצא. דיבור של אדם שאני האוייב הכי גדול שלו

מבחינתו היה סוגר אותי בבית. אבל הצלחתי לעשות דברים. עלה לי בהמון אנרגיה והשקעה של הרבה כוח. זה גורם לתסכול גדול מאוד. זה גורם לי לא לממש את עצמי כמו שאני רוצה. אני עייפה ותשושה.

הוא היה רוצה להקפיא אותי. שלא אלך ושלא אפעל, ולא אעשה שום דבר.

אין לי כוח להתעמת.

אני מרגישה כמו שיש לי מקרר על הראש. כשאני רוצה לעשות משהו, מרגישה חוויה של שיתוק. כשאני צריכה לעשות משהו עבור עצמי, אני מתקשה לזוז. מרגישה שהרגל שאני צריכה לעשות צעד, שוקלת טון.

הוא גורם לי לרצות לקבל הכרה ממנו – זה הכפתור הכי חזק שלוחץ עלי. ההורים שלי לא נתנו לי הכרה. זה הרגל שלי לרצות הכרה. המוטיבציה הראשית שלי היא לקבל הכרה על מי שאני. אז אני עומדת מולו ונותנת לו לחבוט בי, כי הצמא שלי להכרה יותר גדול. עכשיו, הבנתי כבר, שלקבל הכרה זה כואב, אז אני מרעיבה את עצמי מהכרה. כי ההכרה הזאת מכאיבה לי. אני באנורקסיה של הכרה, לא צריכה הכרה מאף אחד.

הייתה לי חברה שעברה את מה שאני עוברת והיא העצימה אותי. היא פתחה לי את העיניים. היה לו המון קנאה על הקטע שלי איתה, והוא היה חופר לי, עושה סנקציות, משגע אותי יומם ולילה. בעלי התערב וניסה להפריד בינינו, אבל אני לא ויתרתי עליה. אז הוא הצליח להתערב לה בחיים ועשה לה בלאגן. הוא עושה דברים שיש להם השלכות קשות.

הוא אלים מאוד מילולית.

אפילו אם אני מעמידה פנים ששום דבר ממה שהוא אומר לא נוגע בי, אני לא מגיבה ואני אדישה – בתוכי זה כן נוגע.

אני עייפה לעמוד על המשמר.

הכי כואב לשמוע ממנו מחמאות. כי זה שקר. כאשר הוא מקלל – אין פער. אז הכל בסדר. יש הלימה. אבל כשהוא עושה דברים יפים – אני יוצאת לא שפויה. אני כועסת על עצמי, כועסת על השיפוט שלי.

בעבודה הוא שפיץ. מעריכים אותו. מתקשרים אליו מהחברות הכי גדולות. הלקוחות שלו, אם הם פוגשים אותי, יגידו לי איזה בנאדם מדהים הוא. קשה לי לקבל את זה. כמה פער יכול להיות? אני מתעבת פערים.

תמיד עושים מה שהוא רוצה. והוא יגיד שההחלטות משותפות.

הוא כל הזמן נואם ומטיף. אני יכולה להשתגע מזה.

לאורך כל השנים, ויותר ויותר בהדרגה, כשהייתי מספרת את הקושי שלי, לא קיבלתי ממנו אמפתיה או תמיכה, רק ביקורת: טמבלית, מטומטמת, נמאס לי לשמוע מהשטויות… כשזה חזר שוב ושוב, הפסקתי לשתף אותו בכלל.

אני טובה בלשים עצמי בדרגה שנייה ולהיות מתחתיו ולא לבגוד בו בכך שאהיה יותר מידי טובה. אני שומרת על פרופיל נמוך, לא להראות יותר מידי בולטת.

אני לא מבקשת ממנו שום דבר. כי אם אני מבקשת שיעשה משהו זה שם אותי בעמדה של חולשה, שאני צריכה אותו, וזוהי הזדמנות למניפולציה ולהתעלל. אז למדתי לא לבקש ממנו כלום. אני מסתדרת לבד.

הוא לא עושה משהו שלא נוח לו.

הרבה פעמים, כשאני אומרת משהו, הוא מחקה אותי והופך את זה לגיחוך.

אם הילד אומר או עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו, זה הופך להיות "את לא חינכת אותם טוב".

אני מנסה בבית להיות 'לא-נראית'. אין לי בכלל רצון משלי. אין לי בכלל אמירה. אני כבר לא יודעת מה הרצון שלי.

המסע שלו כל החיים האלה: לקבל הערצה. חתירה בלתי נלאית להערכה ומחמאות. ואני הבנאדם האחרון שיכול לתת לו את זה.

כל הזמן אני מותקפת. כל הזמן אני לא-בסדר.

הוא 'נובח'. עד שהוא מגיע הביתה, הכל שקט. אני והילדים, כיף לנו בבית. איך שהוא פותח את הדלת הוא מתחיל 'לנבוח'. הילדים ישר מתפזרים לחדרים שלהם ואני סופגת …

הוא שומע שאני מדברת בטלפון : "עם מי דיברת?" השאלה הזאת מטריפה אותי. אני עונה בתוקפנות "זה לא עניינך!". ואז הוא מתחיל להיתמם: "מה כבר שאלתי? בסה"כ שאלתי עם מי דיברת? את לא-נורמלית!"

אני עסוקה ועושה משהו בבית והוא קורא לי: "בואי, בואי לכאן". ואז אני אמורה לעזוב את כל מה שאני עושה, ובאה, והוא: "תראי (והוא מצביע על איזו פינה מאוחרי הספה). מתי ניקית פה בפעם האחרונה?"

"את כלום בלעדי."

מתי שהוא רק יכול, לפני אנשים הוא אומר: "אצלנו בבית אני מרוויח ואשתי רק מבזבזת." זה מרתיח אותי. כל השנים אני עובדת משרה מלאה, עושה הכל בבית בלי עזרתו, וזה כאילו כלום. חושבת 10 פעמים לפני שאני קונה ומפרגנת לעצמי משהו. והוא קונה מה שהוא רוצה, מוציא סכומים גדולים על דברים שהוא אוהב, ואפילו לא מתייעץ איתי. ובסוף אומר "אשתי רק מבזבזת".

"אני יכול להביא אישה שתעשה את כל מה שאת עושה ויותר, ותעלה לי רבע ממה שאת עולה לי", "אני לא צריך אותך."

כשהוא שומע שאני מדברת בטלפון עם החברה הטובה שלי, הוא תמיד מפריע. מוצא סיבה לשאול משהו כמו "למה לא…?, איפה המכנסיים שלי? מתי אוכלים? תפסיקי כבר לדבר ותעשי…" וזה חייב להיות עכשיו, ברגע זה. או שהוא רוטן, מאשים, מתקיף – תמיד מוצא דרך להפריע לשיחה ועד שלא אסגור את הטלפון הוא לא מפסיק להפריע. הוא לא סובל אותה. יוצא שאני משתדלת לדבר איתה כשהוא לא נמצא.

"את אף פעם לא עושה מה שאני מבקש ממך." או שהוא פותח את המקרר ואומר: "את אף פעם לא קונה מה שאני אוהב. רק את מה שאת אוהבת"

כשאני רואה טלוויזיה, דרמה או תכנית שאני אוהבת לראות וחשוב לי לראות אותה, הוא אומר בטון מזלזל: "אני לא מבין איך את יכולה לראות את הדברים האלה", או "איזה שטויות את רואה", או "התכנית הזאת יותר חשובה לך ממני". והוא מוצא דרכים להפריע. נראה לי, שבכלל, איך שאני יושבת ונחה – הפיוזים קופצים לו.

"אם היית רזה, הייתי אוהב אותך יותר."
"תראי איך את נראית".

"אני יודע בדיוק איפה את נמצאת כל הזמן."

הוא מעניש אותי בשתיקה (רועמת). אף פעם אני לא יודעת באמת מה הסיבה, מתי וכמה זמן זה יימשך. פעם עוד הייתי מבקשת סליחה, מתנצלת, מנסה לרצות. היום כבר לא אכפת לי. אני לא יכולה לחיות לפי מצבי-הרוח שלו.

למדתי לדחוף אותו לפינה. אני נהיית כמוהו – אלוהים ישמור! אני יכולה להיות אכזרית ואני מתביישת.

אני כל כך כועסת על כל השנים שסבלתי. עכשיו אני רוצה להכאיב לו. אני רוצה שיסבול כמו שאני סבלתי. אני שונאת אותו.

בתהליך של הגזלייטינג, המוח שלך כל כך השתנה,
שאת כל כך חסרת בטחון בתפיסת המציאות שלך,
ואת כל כך תלותית ומבודדת,
שאין לך אפילו את האנרגיה  או כוח רגשי להילחם עבור גרסה אחרת של המציאות.

גם תלות כלכלית היא חלק מגזלייטינג.
הוא מנטרל לא רק את היחסים עם אחרים אלא גם משאבים.
זהו חלק משמעותי בתכנית הטרף – לגרום לך להפסיק לעבוד,
או לשכנע אותך לפעול בצורה שיפטרו אותך,
או לשכנע אותך לעזוב את העבודה,
ובמקרים יותר קיצוניים ההרחקה מעבודה וממשפחה יכולה להיות באמצעות
מעבר לעיר רחוקה או אפילו מדינה אחרת.

השורה התחתונה: הגזלייטר יעשה הכל במטרה להפוך את המוח שלך, הקורבן, נגד עצמו.

כשלוקחים ממישהו את המציאות שלו, והוא מאמין במה שהטמיעו לו במוח, וזה נעשה המציאות שלו, זה מצב מאוד מפחיד ומאוד עצוב.

איך זה נראה מנקודת מבטו של הקורבן?

כאשר את, הקורבן, כבר עברת שטיפת-מוח ואת כבר חובשת את המשקפיים של הגזלייטניג,
את שוכחת מי את ורק רואה מה שאחרים אומרים לך שאת.

עם המשקפיים האלה את רואה תכונות טובות בעצמך, שמשרתות את בן הזוג הנרקיסיסט שלך:

אני יודעת להקשיב,
אני אמפטית,
אני יודעת לטפל בבעיות,
אני טובה בוויתור ובהקרבה.
אני ממש גאה להיות כל כך "בלתי-ניראת" וכל כך מקריבה.
אני מרגישה את הרגשות של כולם, אני יודעת בדיוק איך כל אחד מבני המשפחה מרגיש ואני יכולה לעזור להם.

אבל עם המשקפיים שהגזלייטר הלביש עלייך, את רואה גם ובעיקר את כל הדברים שאת "לא".

אני לא אצליח לבד.
אני לא טובה בלרכוש חברים,
אני לא מספיק טובה בעבודה שלי,
אני לא מספיק חכמה,
אני שמנה / לא מספיק יפה / לא מושכת,
אני מאוד רגישה ונפגעת בקלות,
אני אדם שמפחד, עצבני, כועס, שומר טינה.
אף פעם לא הייתי ביחסים שבהם אנשים אהבו אותי בשביל מי שאני.

וגם , עם המשקפיים האלה את גם מסתכלת על העתיד:

אני יכולה להיות אהובה רק אם אני אטפל/אדאג למישהו אחר,
אני לא אהיה מאושרת כי אושר זה משהו אנוכי,
וכדאי שלא תהיינה לי תקוות כי בסוף אני אתאכזב,
ואני רואה שאני בעתיד זאת שדואגת ומטפלת בכולם.
כשכואב לי, אני צריכה לשמור את זה לעצמי ולא להכביד על אף אחד,
ואני צריכה לשמור לעצמי את כל הקשיים שלי, כי "הם" אל יוכלו לעזור לי ואני אתאכזב,

הכוח של הנרקיסיסט מתקיים כל זמן שאת חובשת את המשקפיים הללו.

אחרי שתזרקי את המשקפיים הללו, תראי מי את באמת,
תראי את הפוטנציאל שאת יכולה להיות,
תוכל להרפא.
תוכלי להתגבר על הטראומה,
תוכלי להיות חזקה מספיק כדי לשבור את הכבלים שקושרים אותך אל הנרקיסיסט המתעלל.

לסיכום,

כל הרעיון בגזלייטינג זה לשלוט באדם אחר על-ידי החלשתו, בכל דרך שאתה יכול:
פיזית, נפשית, פסיכולוגית, סוציאלית, מקצועית.

הגזלייטר אוהב לגרום לאנשים להיות אחד נגד השני,
והוא אוהב להתבנון כיצד כולם שונאים/נלחמים זה בזה.
כאשר כל המשפחה מתפוררת – אין מי שיאיים על הכוח שלו.
וכשכולם הופכים להיות אוייבים של כולם,
האדם שהכי מתקרבים אליו, כל אחד בנפרד, זה הגזלייטר.
בשעה שהוא המתעלל הראשי, דווקא הנטרף תופס אותו, את המתעלל, כקורבן של כל התככים מסביב.

האיום הגדול ביותר על הגזלייטר זה שיגלו אותו.

הגזלייטר יוצר תדמית של אדם טוב שנמצא שם לטובתך ודואג לך.
הוא כל הזמן עושה פרופגנדה ישירה:

אני אוהב אותך,
אני דואג לאינטרסים שלך,
אף אחד לא יאהב אותך כמוני,
את תמיד יכולה לסמוך עלי,
העולם הוא מקום מפחיד, אני אשמור עלייך תמיד,

שימו-לב, כל הזמן מסרים כפולים:
מצד אחד תסמכי רק עלי, אני אוהב אותך,
מצד שני, את רעה + העולם מפחיד + אינך יכולה לשרוד בלעדי.
(למרות שבמציאות את יכולה להיות אישה מאוד עצמאית שיודעת לגמרי לדאוג לעצמה).

ואם זה לא מספיק, הוא גם מחרב לך את תפיסת העתיד שלך.
הגסלייטר משריש בתוך התודעה שלך נבואה של כישלון, של חוסר יכולת לשרוד עצמאית.
ואם את אכן מנסה, הוא ינסה לדאוג לכך שהנבואה אכן תתממש.

מאוד קשה לצאת מהכלא הזה. הקורבן הולך בעולם בתחושה של :
אשמה, בושה , פחד, חשיבה קטסטרופלית.

אחרי שקראת את המאמר ונפלו לך הרבה אסימונים, את שואלת את עצמך:
"איך לא ראיתי?", "איך הייתי כזאת טיפשה?" – אז לא, אינך טיפשה. את שורדת!
את מוזמנת להמשיך לקרוא במאמר "איך לא ראיתי?"

וכאן אסיים. אני בטוחה שאפשר להביא עוד המון דוגמאות.
גם כך, המאמר קשה לעיכול וארוך דיו.

ללימוד נוסף על הנושא אפשר לפנות ליוטיוב ולחפש בערך Gaslighting, יש המון המון חומרים בנושא.

בנוסף אפשר לשמוע את Dr. Ramani, שגם היא מתמחה בנושא נרקיסיסזם וכתבה ספר עב כרס בנושא שנקרא:
 "Don't You Know Who I Am?": How to Stay Sane in an Era of Narcissism, Entitlement, and Incivility

by Ramani S. Durvasula Ph.D

ולמי שרוצה לקרוא את המאמר על אישיות נרקיסיסטית בזוגיות, לחצו על הלינק.

מקורות:

The Human Magnet Syndrome: The Codependent Narcissist Trap Paperback – September by Ross Rosenberg M.Ed. LCPC CADC CSAT (2018)

יוטיוב – רוס רוזנברג "Ross Rosenberg /Youtube/Gaslighting "Virus"

https://youtu.be/BN2Eo9DHskU

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.