הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

אמהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן

בחברה שלנו יש מיתוס לגבי אימהות.
אנחנו מאמינים שלהיות אמא זוהי משאלת-לב של כל אישה,
ושאהבת-אם היא אהבה ללא תנאי.
אמא מייצגת חום, אהבה, חמלה, אמפטיה, התמסרות, פירגון, משענת ובטחון.
אימהות זה התפקיד הכי חשוב בחיים ואולי אפילו אלוהי.
אבל בחיים כמו בחיים, לא כל האימהות הן כאלה.
ישנן אימהות נרקיסיסטיות, שהן אימהות מרעילות, שבכל מיני צורות פוגעות בבנות שלהן.
העניין הוא, שבגלל מיתוס האימהות זוהי תופעה שכמעט ולא מדוברת,
וכאשר מישהו מדבר סרה בהורים שלו בכלל, ובאמא שלו בפרט,
החברה נוטה לגנות אותו בשם כיבוד אב ואם, יתייגו אותו ככפוי-טובה ולא מוסרי.

אנחנו יודעים שיש הורים שמתעללים בילדים שלהם.
אלו הן התעללויות שיש להן ביטוי חיצוני.
אבל אנחנו לא מודעים להתעללות סמויה שנעשית בבתים נורמטיביים
עם אמא או אבא נרקיסיסטים, שהם הורים מתפקדים, מספקים בית,
בטחון וכל דבר חומרי, נראים כאנשים חיוביים, תורמים לקהילה, מצליחים
והכל נראה כמו אצל כולם, נורמלי.
וכשגדלים בבית כזה, גם הילד הפגוע או הילדה הפגועה מאוד מבולבלים.
כשאמא שלך נרקיסיסטית, ולא מתנהגת כמו שאמא אמורה להתנהג,
זה משהו שלא מדברים עליו, סוד. כי אם תדברי על זה יגידו לך:
"אמא יש רק אחת", "זאת האמא היחידה שיש לך, תכבדי אותה",
"את כפוית-טובה".

ישנם סוגים שונים של נרקיסיסטים. כאן אדבר על אימהות שהן מהסוג של הנרקיסיסט הסמוי.
וזה אומר שכשמדובר על התעללות, זוהי התעללות חתרנית, סמויה,
שקשה מאוד לשים עליה את האצבע כי אינה משאירה צלקות נראות לעין,
אבל היא כן משאירה צלקות פנימיות.
(לקריאה נוספת על הנרקיסיסט הסמוי לחצו כאן)

מצד אחד, אנשים שאין להם שום מושג מה זאת אמא נרקיסיסטית לא יכולים להבין,
ומצד שני, הם רואים את הדמות האידאלית שהיא מציגה לעולם,
וכמו כל אמא היא ראויה לאהבה והכרת-תודה מילדיה.
זה נורא מבלבל שלמתבונן מבחוץ היא נראית אמא מושלמת, אדיבה, נגישה,
כל הזמן אומרת כמה היא אוהבת את הילדים שלה…
וכאשר כילדה, החברים שלך אומרים לך איזה ברת-מזל את שיש לך אמא כמו שלך,
זה נורא מבלבל. זאת האמא שתכתוב כרטיס ברכה ותודה למורה,
תביא כיבוד לשכן שעובר משבר, תתנדב בבית הספר או בקהילה וכדו'.
ואם זאת 'אמא מעורבת' היא תשב עם הילדה לעשות שיעורים,
תעשה בשבילה את העבודות והפרויקטים של בית-הספר כדי שהבת שלה תצטיין (או תהייה הכי טובה),
תסיע אותה לחוגים, תשקיע במורים פרטיים…
(באותו אופן גם אבא נרקיסיסט, ילווה את בנו לכל האימונים ומשחקי הכדורגל,
יהיה מאוד נגיש להורים האחרים, למאמן, לחברים מהקבוצה…
ההורים האחרים מרגישים שקל מאוד לפנות אליו ולדבר אתו,
בחוץ הוא מאוד אדיב וסבלני כלפי הילד שלו.
זה הגבר שאימהות אחרות מסתכלות עליו ומשתוקקות שהבעל שלהן גם יהיה כזה).

להיות בת לאם נרקיסיסטית זוהי חוויה מאוד מאוד כואבת.
במיוחד שכילדה את 'שבויה'. אין לך אפשרות לקום וללכת,
את לגמרי תלויה בחסדיה של אמך ואין לך עדיין יכולת להגן על עצמך.

במאמר זה אתמקד באימהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן.
יש קווי דמיון גם בהקשר להשפעה של האם הנרקיסיסטית על בנים,
אבל יש מידה של שונות שלא תפורט כאן. הסיפורים שונים אבל מאפייני האישיות דומים
והתחושות של הילד מאוד דומות.
אוסיף בסוף כמה מילים על מערכת יחסים נרקיסיסטית בין כלות וחמות**
אך גם זה אינו נושא המאמר. כמובן שניתן לעשות השלכות מכאן לשם.

באופן בסיסי ישנם שני סוגים של אימהות נרקיסיסטיות:
  • אמא בולענית / חודרנית
    רואה את הבת שלה כשלוחה של עצמה.
    היא רוצה שבתה תגרום לה להיראות טוב.
    אין לה גבולות, אין הפרדה של הבת ממנה, היא חודרנית,
    היא צריכה לדעת הכל, ידה בכל ואין לבת שום פרטיות,
    היא עושה החלטות בעבורה,
    היא כועסת כשבתה לא עושה את 'ההחלטות הנכונות' שהיא רוצה שתעשה.

  • אמא מזניחה / מתעלמת / או לא-נוכחת
    אין לה ממש עניין בחיים של הבת שלה והיא כמעט ולא מטפלת בה.
    היא ממוקדת בעצמה ומשקיעה את רוב האנרגיה שלה בעצמה.
    היא נותנת מענה לצרכים הפיזיים שלך (בגדים, מזון) אך מתעלמת לגמרי מצרכים נפשיים.

בשני הסוגים, זוהי אמא המתעלמת מהצרכים הרגשיים/פסיכולוגיים של הבת שלה.

חלק מן ההורים הנרקיסיסטיים נפלאים עם הילדים שלהם כשהם קטנים,
עד שהילדים מגיעים לגיל שהם כבר חושבים עבור עצמם. אז ההורה הנרקיסיסטי מתחיל להתרחק או לבלוע.
זהו השלב שהאב או האם הנרקיסיסט לא רואים את הילדים שלהם כל כך נפלאים,
כי הילדים כבר לא מזינים את ההורה בהערצה ותשומת-לב כפי שעשו כתינוקות או כילדים צעירים.
בשלב הזה ההורה הנרקיסיסט מתחיל להיות יותר ביקורתי ומתוסכל מהילד שלו, וכאשר הילדים מתחילים לפתח רצון משלהם, מראים סימנים של אוטונומיה, צורך לבנות עולם משלהם ולעמוד על דעתם, ההורה הנרקיסיסט מעצים את המניפולציות של שליטה.
ההורה יעשה ה-כ-ל כדי שהילד ימשיך לחיות בעולם שהוא מתווה לו,
ויספק לו את ההזנה הנרקיסיסטית ואת הצרכים הרגשיים שלו.
זה כולל טיפול בשתיקה וענישה על-ידי התרחקות וביקורת ושיפוטיות, השפלה, בוז, שקרים…

רוב הילדים של הורים נרקיסיסטים סמויים, לא קולטים שההורה שלהם נרקיסיסט
עד שהם מגיעים לשנות השלושים שלהם ואף יותר מאוחר. 30 הוא הגיל השכיח של "התעוררות".
חלק מהבנות, לפני שמתעוררות להבין את מערכת היחסים הנרקיסיסטית המתעללת,
אפילו חשבו שאמא שלהן היא החברה הכי טובה שלהן. (כשמדובר באמא מאוד מעורבת).

מהם המאפיינים של אמא נרקיסיסטית?


אין לה יכולת אמפטית.

כמו כל הנרקיסיסטים, אין לה יכולת אמפטית.
ועל כן היא לא באמת רואה את הבת שלה ולא רואה או קשובה לצרכים של הבת שלה.
היא ממוקדת רק בעצמה. היא אישה מאוד אנוכית שמשתמשת בבת שלה כמקור הזנה.
הבת היא אובייקט. מבחינת האם אין לבתה צרכים רצונות משל עצמה. תפקידה לדאוג ש"אמא תרגיש טוב".
האם הנרקיסיסטית יכולה לעשות 'הצגה' שהיא אמפטית ולפעמים הילדה נופלת בפח,
אבל עם הניסיון הילדה יודעת שכל דבר שהיא תספר לה, יופנה נגדה בשלב יותר מאוחר.
אחד הדפוסים השכיחים של ההתעללות הוא שהיא תתלבש על נושא 'רגיש' אצל הילדה, או חולשה,
ותשתמש בזה כדי לבייש ולהביך אותה בפומבי, או שתספר למישהו על זה, או שפשוט תעליב אותה.

כל ילד צריך שיתנו תוקף לרגשות שלו, צריך לקבל הכרה מן ההורים שלו וצריך שיתפעלו ממנו.
אך כאשר הצרכים הרגשיים שלך כילדה לא נענים את גדלה בתחושה של "אני לא מספיק טובה",
את מרגישה ריקנות מבפנים, חלל, מרגישה כאילו שיש בך משהו חסר.
והחוויה הזאת עוברת בין דורות. מאמא של אמא שלך ועד אלייך.
סביר שההורים שלה גם הם לא היו בוגרים מבחינה רגשית,
והיא בעצמה כילדה לא יכלה להתמודד עם הרגשות של עצמה.
לכן היא לא מרגישה נוח עם הרגשות שלה וגם עם רגשות של אחרים.
אינטימיות רגשית לא מוכרת לה. אז היא לא יכולה להתמודד עם הרגשות שלך.
כילדה, כשהיא ביישה אותך והרגשת רע, ואת רוצה לדבר על הרגשות שלך
היא תפטור אותך באמירה "את יותר מידי רגישה", או שהיא תשנה את הנושא.
כי, הכל בעניין לגרום לה להרגיש טוב.

הכל סובב סביבה It's all about her

ההישגים שלך הופכים להיות ההישגים שלה,
כל כישרון שיש לך – קיבלת אותו ממנה,
היא תהייה חברה של החברים שלך,
החתונה שלך הופכת להיות סביבה,
ואפילו היחסים הזוגיים שלך הופכים להיות בקשר אליה.


היא בתחרות איתך והיא מקנאה בך.
כל מה שאת עושה – היא עשתה יותר או טוב יותר ממך.
אם השגת הישג מיוחד – היא רוצה לקחת אותו ממך
(וזה יכול להיות אדם או הישג או חפץ), והיא הופכת את זה לשלה,
זוהי ההצלחה שלה ולא שלך. "קיבלת את הכישרון הזה ממני".
את שם בשביל ההנאה שלה, בשביל המטרות שלה, בשביל האג'נדה שלה.
וזה לא קשור אלייך. תשומת-הלב לעולם לא תהייה שלך,
היא לא יכולה לסבול שאת תקבלי תשומת-לב.
היא חייבת להיות מרכז תשומת-הלב.
זה בדיוק ההיפך ממה שיעשה כל הורה בריא
ששמח וגאה בכך שהילדים שלו מצליחים יותר ממנו, ויגיד לעצמו "עשינו עבודה טובה".

בנות של אימהות נרקיסיסטיות מדווחות שאמא שלהן לא באמת הכירה אותן.

מאוד חשוב לה מה אנשים יחשבו עליה ולכן היא עושה הצגה ומעמידה פנים של "אם השנה".
היא סנובית, יש לה המון ביקורת על הכל העולם,
היא מאמינה שהיא כל כך נהדרת (מחשבה גרנדיוזית שמאפיינת נרקיסיסטים),
מגזימה מאוד בהישגים שלה וחשוב לה להיראות בחברת אנשים חשובים ומוצלחים ושנראים טוב.

היא רוצה שליטה מוחלטת עלייך

הכל צריך להיעשות בדרך שלה, והדרך שלה היא הדרך היחידה הנכונה.
היא רואה אותך כשלוחה שלה. היא לא רוצה שיהיו לך חיים עצמאיים שהם נפרדים ממנה.
היא שולטת בכל החלטה שאת מקבלת:
מה את עושה, מה את לובשת, מה את אוכלת, עם מי את מתראה.
היא אלופה במניפולציות וסחיטה רגשית.
"אני לא יכולה בלעדייך", "אם תלכי, אני לא אהייה פה כשתחזרי".
אחת הדרכים לשלוט עלייך ועל ההתנהגות שלך זה באמצעות אשמה.
היא אומרת לך את כל הדברים שהיא וויתרה ועשתה בשבילך (ועכשיו את חייבת לה).
היא מאוד רגישה – אם את אומרת משהו ביקורתי עליה היא מגיבה בחוסר פרופורציה.
האהבה שלה תמיד על-תנאי – אם לא תעשי מה שהיא רוצה היא 'תמשוך' את אהבתה ממך,
ואת התמיכה שלה, או שעושה לך 'טיפול בשתיקה' או מענישה.

היא עושה הפרד ומשול בין האחים והאחיות דורשת נאמנות מוחלטת

היא תבחר מבין האחים 'ילד-פלא' אחד,
שהוא נבחר באופן בסיסי להיות השיקוף הנרקיסיסטי שלה.
בדרך כלל יבחר הילד היותר רגיש מכולם, אמפטי ושלא אוהב קונפליקטים.
אם את נבחרת להיות ילדת-הפלא שלה, היא מקבלת את ההזנה הנרקיסיסטית ממך.
אמנם את מקבלת יחס יותר אדיב מכל הילדים האחרים, אך זה מעמיד אותך בעמדה
שאת כל הזמן מאכילה את האגו שלה. המחיר היא שאת צריכה לרצות אותה,
לעמוד בציפיות (להיות מושלמת), ולתמוך בה כל הזמן ולומר לה שהיא צודקת
בכל המריבות והחיכוכים שיש לה עם אנשים אחרים.
מהר מאוד את לומדת איך את צריכה להתנהג כדי שאמא תתייחס אלייך באהבה.
את הולכת בבית על ביצים מנסה לשלוט על הרגשות של אמא כדי לשמור על השקט.

זה מכניס אותך לחיים של סטרס תמידי – האם תוכלי לספק את הסחורה כפי שמצופה ממך?
זה מאוד מתיש מבחינה רגשית. והגרוע מכל שזה דפוס נלמד, שאת מפנימה אותו
למערכות היחסים שלך כבוגרת, שכדי לגרום לאנשים לאהוב אותך, וכדי לשמר את האהבה שלהם,
את צריכה לרצות אותם. אינך מצפה לקבל אהבה ללא-תנאי.

אבל אם קורה שכשאת כבר ילדה גדולה, ואת מנסה אולי לשנות את 'הריקוד' הזה ביניכן,
ואת 'מורדת' ומנסה להשתחרר מהשליטה שלה, היא תעשה ה-כ-ל, אבל הכל,
כדי שתחזרי להיות בשליטתה.
וזוהי הופכת להיות ממש מלחמה: היא תשפיל אותך ותעליב אותך,
היא תביך אותך לפני אנשים אחרים, תספר עלייך שקרים ותכפיש אותך,
היא תעשה הרבה דרמות, היא יכולה אפילו להגיע למקום העבודה שלך ולספר עליך שקרים.
אין לה גבולות, היא יכולה להגיע לרמות כעס כאלה שאף אלימות פיזית היא אפשרית.


היא גם 'תבחר' ילד אחד שיהיה השעיר לעזאזל או הכבשה השחורה.
הילד.ה 'שנבחרה' להיות הכבשה השחורה יקראו שתלטן.נית, אנוכי.ת או מניפולטיבי.ת.
הוא/היא נבחרו כדי לשאת את כל הבעיות של המשפחה.
ויש הסכמה שבשתיקה בין כל חברי המשפחה, שכל בעיות המשפחה נובעות מהאדם הזה.

היא מספרת שקרים.

היא יכולה לעוות את המציאות על-ידי סיפורים שקריים והכחשה של המציאות שלך בהווה,
כמו גם סיפורים שקריים לגבי הילדות שלך ומה קרה שם.
היא יכולה לשקר כדי לגרום לך לעשות מה שהיא רוצה שתעשי.
היא מכחישה/מבטלת את הרגשות שלך, והיא גם יכולה 'לקבוע' בשבילך מה את מרגישה.
השקרים כבר מתחילים בגיל צעיר מה שגורם לך לבלבול לגבי מה אמיתי ומה המצאה.

דוגמא למניפולציה של שליטה:
האמא מזהירה את הבת שלה מגיל מאוד צעיר שיש בחוץ אנשים רעים ובכלל, העולם בחוץ מסוכן,
כך היא שומרת את הבת קרוב אליה. הילדה יכולה לפתח תלות לא בריאה באמה ואפילו יכולה
להגיע לרמה של פחד לצאת מהבית.

היא יוצרת משולשים

היא יוצרת באופן מכוון קשרים עם אנשים שקשורים אלייך.
למשל, היא מתחברת עם החברים והחברות שלך ויוצרת איתם קשרים גם ללא נוכחותך.
זה מאפשר לה לעשות עלייך מניפולציות דרך החברים שלך, להכפיש אותך ולעשות הפרד ומשול.
אם את נשואה היא תנסה להתחבר אל בעלך וביחד הם יכולים 'לרדת' עלייך,
בדיחות על חשבונך, לספר לו עלייך דברים מביכים ומביישים לכאורה.
וגם אם הילדים שלך כבר לא תינוקות, היא תנסה להסיט אותם נגדך.

בהקשר למשולשים, זה נכון גם לגבי חמות נרקיסיסטית.
היא תנסה ליצור חיץ והפרדה בינך לבין בעלך, הבן שלה (הפרד ומשול) וכנ"ל לגבי הילדים.
במקרה של החמות, כאשר יש כמה כלות, אחת תהייה הכלה האהובה
שהיא הצייתנית ואומרת 'אמן' ומנסה לרצות, ואחת תהייה הכבשה השחורה,
זאת שמאשימים אותה בכל המריבות במשפחה
ומכפישים אותה בין כל חברי המשפחה הגרעינית והמורחבת.

היא כל הזמן מעליבה אותך

זוהי הדרך שלה לשלוט ולגרום לך להרגיש חסרת ביטחון. (ראי סעיף גזלייטינג).

גזלייטינג

היא כל הזמן מכחישה את המציאות שלך, גורמת לך להטיל ספק בשפיות שלך.
את מפסיקה לסמוך על עצמך ונעשית תלותית באמא הנרקיסיסטית, המתעללת, שלך,
כי את לא סומכת על השיפוט שלך.
היא כל הזמן מעבירה ביקורת.
וכל ביקורת הכי קטנה היא מעצימה והופכת לחסרת פרופורציה.
(להרחבה בנושא גזלייטינג תקראו את המאמר כאן).

הביקורת יכולה להיות מאוד 'עדינה' אבל בלי שאת מבינה מדוע, את מרגישה כמו בעיטה בבטן.
לדוגמא, כאשר האם הנרקיסיסטית נותנת לך עצה לחיים, ולך זה מרגיש
כמו ביקורת, כמו הטלת ספק בהחלטות שלך ובחשיבה שלך.
או שנותנת לך הרגשה שאינך מסוגלת לנהל את חייך באופן עצמאי.
או אחרי ביקור אצל ההורים את מרגישה מאוד מאוד עצבנית ואת לא מסוגלת לשים את האצבע
על משהו ספציפי. זה לא שאמא שלך אמרה לך שאת עצלנית או חסרת-יכולת אבל איכשהו
אחרי הביקור אצלה את מרגישה ככה.
"אני מודאגת מההחלטות שאת עושה. אני רק דואגת שלא תפגעי".
"אני יכולה לראות שאת לא ממש יודעת מה את עושה".
"את תיראי הרבה יותר טוב אם תסדרי את השיער/תסתפרי/תתלבשי ככה…"
או שהמחמאות שהיא נותנת תמיד עטופות בביקורת.
למשל:
"את יפה, את יכולה לעשות כל דבר, אבל את עצלנית/תלותית/לא רצינית וכדו'… "
"יש לך הרבה תכונות נפלאות (או כישרונות) אבל את לא משתמשת בהן".
היא יכולה לומר לך שאת שמנה מידי, להסתכל לך בצלחת במבט שאומר לך:
את אוכלת יותר מידי, תראי איך את נראית, אין לך כוח רצון.
אבל אם את מרזה ונראית נהדר, היא תגיש לך עוגות ותדחוף אותך לאכול:
"את כבר יותר מידי רזה, זה לא יפה לך, היית יותר יפה כשהיית יותר מלאה".
או שהיא תגיד לך "רק החתיכה הקטנה הזאת, לא יקרה לך שום דבר" – בקיצור היא תעשה הכל כדי לשבור לך את הדיאטה.
"את חלשה מידי".
"את רגישה מידי".
"אף אחד לא ירצה אותך".

היא יוצרת דרמות אך מתנהגת כאילו לא היא יצרה את הדרמה.
היא מתנהגת כקורבן ומאשימה אחרים בכל דבר.
היא תמיד צודקת וחייבת תמיד לנצח בכל ויכוח.
על-ידי יצירת תחושה של אשמה היא מצליחה לנהל ולשלוט בכולם.

יש לה שתי פנים שונות – בבית ובחוץ

היא יכולה להיות מאוד מוחצנת, זאת שמכניסה חיים בכל מסיבה,
מתנדבת בבית-הספר, פעילה בוועד כזה או אחר, וכולם חושבים שהיא נפלאה.
אבל כשזה נוגע בך – היא לא מעוניינת ואדישה.
בבית היא יכולה להיות "רעה" ואפילו אכזרית. אבל זה מאוד סמוי.
מאחר וכולם אוהבים אותה, את חושבת
"אם רק הייתי מספיק טובה" הייתי מקבלת את האמא הטובה והשמחה הזאת.

זוהי אמא שיכולה לעשות לך הפקות יומולדת גרנדיוזיות, בלתי נשכחות,
אבל מסיבת יום-ההולדת הזאת היא לא בשבילך אלא בשבילה, להרשים את כל העולם.

מחלות פסיכוסומטיות

אם יש לה מחלות, היא עשויה להשתמש בהן למניפולציות.
לדוגמא אבא אומר: "אל תרגיזי/תאכזבי את אמא, את יודעת שהיא מקבלת מיגרנות".
היא יכולה להשתמש בכאבים כדי להיות קורבן או קדושה.
"אני עושה כך וכך בעבורך/בעבורכם אפילו שאני חולה".
היא יוצרת מצב שכולם בבית מעורבים בלוודא שאמא מרגישה טוב והיא אינה חולה.

כשאת גדלה עם אמא נרקיסיסטית, את גדלה בתוך עמדה של
"מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לאמא להיות מאושרת",
"מה אני יכולה לעשות כדי לזכות באישור של אמא"
שגם זה בד"כ בעניין של לעשות משהו שגורם לה להרגיש טוב.
את לא העניין בכלל, ולכן את נוטה להכחיש את הרגשות שלך,
לדחוף אותם הצידה להתכחש להם. ואת הופכת להיות מרצה.
את הולכת על ביצים בסביבה של אמא, דואגת לה,
שמה את הצרכים שלה לפני הצרכים שלך.

ייתכן ואמא שלך הנרקיסיסטית מאוד תלותית וילדית מבחינה רגשית.
העניין הוא שכל האמהות הנרקיסיסטיות הן תלותיות מבחינה רגשית,
אבל יש כאלה שאצלן זה יותר מוקצן.
במקרה כזה כל המשפחה סובבת סביב הצרכים של האמא
והיא מרוקנת את כולם מבחינה רגשית.
היא הכוכב. היא זאת שצריכה את תשומת-הלב, צריך לדאוג לה,
להריע לה, להעריץ אותה ולהעצים אותה כל הזמן.

ואיפה אבא בכל זה?

בדרך-כלל האבא הוא אדם ש'למד את הכללים'.
התפקיד שלו לוודא שאמא תהייה הכוכב, והוא צריך לשמור שהיא תהייה שמחה,
לשמור על השלום, ולאפשר לה להיות הכוכב הזה.

האבא מכחיש, עיוור לכך שהיא מתעלמת מהצרכים של הילדים.
ובגלל שהוא כל כך ממוקד בלהחזיק אותה שמחה,
שאף אם הוא האבא הכי אוהב בעולם, הוא מזניח את הצרכים שלך ילדה,
כי הדאגה שלו לאמא היא עבודה במשרה מלאה 24/7.

זהו הסכם לא כתוב בבית, שאמא באה במקום הראשון. ואבא מאפשר את הדינמיקה הזאת.

כך יוצא, שכולם מדחיקים את הרגשות שלהם,
כי אין מקום לרגשות של מישהו אחר בבית.
כך שכולם לומדים להסתיר רגשות ולהסתיר את הכאב.

יש מקרים, כאשר הורה אחד נרקיסיסט והשני 'בריא' (ללא ייחוס מגדרי),
ההורה הנרקיסיסט מטפטף במשך שנים 'רעל' ומכפיש את ההורה 'הבריא',
מציג עצמו כקורבן של מערכת היחסים, ויוצר ראייה מעוותת של האבא (או האמא).
כשמדברים על אימהות נרקיסיסטיות הן יוצרות מצג שווא שאי-אפשר לסמוך על האבא,
ומשליכות עליו את כל התכונות שלהן, כמו שהוא משקר, שהוא אנוכי, שהוא לא רואה אף אחד ממטר וכדו'.
במקרים כאלה, שהאבא לא משתף פעולה עם הדינמיקה של 'לשמור שאמא תהייה במקום הראשון', ולא 'ממושמע', תהייה עויינות גדולה בין ההורים, והאמא תדרוש מהילדה נאמנות מוחלטת כלפיה, ויווצרו 'מחנות'.

איך זה משפיע עלייך כאישה מבוגרת?

אתייחס לשני תחומים: יחסים וקריירה

בתחום הקריירה:

בנות לאמהות נרקיסיסטיות מושפעות באופן שונה בכל הקשור לעשייה והצלחה.

דרך אחת, את יכולה להיות מאוד הישגית.
"אני אוכיח לאמא שאני ראויה ואהובה,
ואני אצא ואעשה את ההצלחה הזאת שאת רוצה שתהייה לי,
כי זה גורם לך להיראות טוב".

ככל שתהייה לך הצלחה בתחומים שאמא חושבת שיגרום לה להיראות טוב,
ככה תקבלי יותר את האישור שלה.
וככה את בוחרת מקצוע, לפי מה שנחשב בעיני אמא שלך,
וככה את רודפת אחרי עוד הצלחה ועוד הישגים.

העניין הוא, שהבת הזאת לעולם לא תפסיק את המרדף,
לעולם לא תרגיש באמת מוצלחת.
היא תרגיש כמו ב'סינדרום המתחזה', שהיא לא באמת ראויה לזה,
שאנשים יגלו בסוף שהיא לא מה שהיא נראית,
והיא כל הזמן במירוץ ליותר ויותר,
כי היא יודעת שאישורים חיצוניים הם זמניים וכל הזמן צריך להוכיח מחדש.

דרך שנייה, זוהי הבחורה שאומרת "אני מוותרת".
"לא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יעבוד. לעולם לא אקבל את האישור של אמא".
היא הופכת להיות בינונית, לא הישגית, עושה מתחת ליכולות שלה ואף עשויה לחיות חיים של הרס-עצמי, להתמכר לאוכל, סמים – כל דבר שמפנה את הכעס שיש בתוכה פנימה לפגיעה עצמית.

בתחום היחסים:

למדת את הדינמיקה הזאת של
"צריכה לדכא את הרגשות שלי ולשים את הצרכים של מישהו אחר מעל הצרכים שלי".

מעמדה זו, הסיכוי שתיצרי יחסים זוגיים בריאים הוא נמוך, כל זמן שאינך מודעת לזה.


מדוע?

כי זוהי הדרך היחידה שאת מכירה, להיות ביחסים. את לא מכירה התנהגות אחרת ולכן זה נראה לך נורמלי.
גדלת להיות מרצה ולעשות כל דבר ולומר כל דבר כדי לשמור שאחרים יהיו מאושרים.
בסופו של דבר – תמצאי עצמך נמשכת לגבר שהוא דומה לאמא שלך.
כי זה מישהו שאת יכולה לעשות איתו את אותו הדבר.
את יכולה להציל אותו, לטפח אותו, לשים אותו במרכז תשומת-הלב,
לדאוג לצרכים שלו בעדיפות ראשונה לפני הצרכים שלך. כי זה מה שאת מכירה.
ביחסים, אנחנו משעתקים את המוכר והידוע, אפילו שזה לא בריא ולא פונקציונלי וגורם לסבל.

כילדה הצרכים שלך הוזנחו, לא היה לך בטחון ביחסים, חיית בחוויה של פחד מנטישה.
ואת יודעת איך זה זה מרגיש, את יודעת שזה מאוד כואב.
ולכן גם כשאת כבר גדולה, את בחרדת נטישה.
לכן, בנוסף לזה שאת בוחרת מישהו שביחד אתם משעתקים את הדינמיקה אמא-בת שאת מכירה,
את גם תבחרי מישהו שהוא כל כך נזקק ופגיע רגשית שהוא תלוי בך ונשען עלייך,
בן-זוג שגם הוא היה ילד פגוע שהפך להיות נרקיסיסט.
כל הבחירה זאת איננה מודעת, ואין לך שום מושג מה זה נרקיסיסט,
ואין לך שום מושג שאמא שלך היא נרקיסיסטית
ואת נכנס לעמדת המרצה, המצילה, העמדה שאת מכירה כל כך טוב
"אם אני אשנה את ההתנהגות שלי, אז אני אוכל להפוך אותו לאדם האוהב והנפלא הזה,
שבסופו של דבר יאהב אותי ויענה לצרכים  הרגשיים שלי.
(אם את מוצאת עצמך גם בזוגיות עם נרקיסיסט, מזמינה אותך לקרוא את המאמר כאן)

אבל זה לעולם לא יקרה, כי אין לו אמפטיה ואינו יכול לווסת את הרגשות שלו עצמו.
הוא מאשים אותך על ההתנהגות שלו, הוא מתעלל בך רגשית, זורק עלייך את כל האחריות ומצפה,
כמו אמא שלך, שאת תקחי אחריות על מצבי-הרוח שלו, ואיך הוא מרגיש
ועל כל דבר שלא בסדר ביחסים שלכם. כך שלעולם לא תמצאי אהבה במקום הזה.

ועוד דבר שחשוב שתביני, והוא שאת כבר הפנמת את הקול של אמא שלך.
הקול הביקורתי, הקול שמבטל את הרגשות שלך הוא כבר בתוך הראש שלך.

כי כשאת ילדה, ואמא שלך עושה לך גזלייטינג, את מפחדת להאשים את אמא.
כי אם אני מאשימה את אמא שלי, זה אומר שאמא שלי טועה.
ועבור ילדה קטנה זה נורא מפחיד לחשוב שאמא שלה טועה.
ועל כן היא מפנימה את זה ומאשימה את עצמה וחושבת "אני לא בסדר", "אני בוודאי אשמה",
אז מה שאני צריכה לעשות זה לרצות את אמא עוד יותר,
לשנות את ההתנהגות שלי ולשמח אותה – ואז אני אקבל את האהבה שלה.

וככה כשאת בוגרת, בכל סוגי היחסים, יש לך את הקול הפנימי הזה של "אני לא מספיק טובה".
את מאמינה שכשבן-זוגך אומר שהוא לא מרוצה זה בגלל משהו שאת עשית.
את רגילה לשנות את ההתנהגות שלך כדי לרצות אנשים כבר מהילדות,
ואת ממשיכה לעשות עוד מאותו הדבר, מנסה ומקווה שזה מה שיגרום לדברים לעבוד.
ואז יהיה לך בן-זוג נפלא ואוהב, שסוף סוף ייתן לך את האהבה והאישור שאת כל כך צריכה.

וכל מה שנאמר כאן הוא לא בעניין להאשים את אמא.
גם אמא היא תוצר של מה שלימדו אותה כילדה.
אבל כן חשוב לזהות ולהבין את הדינמיקה הזאת,
זהו הצעד הראשון לריפוי. עלייך לקבל את העובדות.
להבין שלעולם מידת ההקרבה שלך לא תהייה מספיקה בשבילה.
ששום דבר לא יכול למלא את האגו השברירי שלה. זה לעולם לא נגמר.
אל תקריבי את חייך ואת האושר שלך כדי לנסות לרצות את אמא
או את בעלך או כל אדם אחר.
לרצות אנשים שלא מרוצים באופן בסיסי זה כמו לדפוק את הראש בקיר.

מה עושים כשיש לך אמא נרקיסיסטית?

הצעד הראשון הוא ההודאה:
"אני אוהבת את אמא שלי. היא נתנה לי הרבה דברים נפלאים.
אבל יש את הדברים האלה שאינם בריאים ופוגעים בי ביחסים העכשווים שלי,
שאני רוצה להכיר בהם ולשנות אותם.

הצעד השני – איסוף ידע.

הצעד השלישי – להציב גבולות.

אינך אשמה בכך שאת בתוך דינמיקה כזאת. את אהובה וראויה.
תאפשרי לך להתאבל על האובדן של האמא שלעולם לא הייתה לך ושלעולם לא תהייה לך.
היא לא מסוגלת למלא את הצרכים הרגשיים שלך, ולכן עלייך למלא אותם בעצמך.
עלייך להפוך להיות עבור עצמך האמא שמעולם לא הייתה לך. 
לטפח ולהזין את הילדה הפגיעה שבתוכך.
לבנות תחושת מסוגלות, ראויות ואהבה עצמית.
הקיפי עצמך באנשים שיכולים לראות את הטוב שבך,
שמעריכים אותך. את ראויה לטוב יותר.

מקווה שנתתי לך כאן בסיס ראשוני של ידע.

בהצלחה בכל אשר תלכי.

**וכמו שהבטחתי, כמה מילים נוספות על חמות נרקיסיסטית.
כל מה שכתבתי כאן על אמא נרקיסיסטית נכון גם אם החמות שלך נרקיסיסטית. כאשר תכנסי לתוך המשפחה, ולפעמים את נכנסת לשם מאוד נאיבית ולא יודעת איזו סערה מצפה לך, אם לא תשימי לב, תכנסי גם את לדינמיקה הנרקיסיסטית הזאת של הבנות/כלות/גיסות. זה יכול להוביל למלחמות ולניסיון ליצור חיץ בינך לבין בן-זוגך. הבעיה קשה עוד יותר כאשר בן-זוגך אינו מודע ואינו מזהה שיש לו הורים "קשים".
את יכולה למצוא עצמך מבלה זמן חיים ארוך בתוך קשיים ובעיות עם בן הזוג שחושב שהמשפחה שלו בסדר גמור, בשעה שאת חווה את המרחב המשפחתי שלו מאוד רעיל ואת זאת שהופכת להיות השעיר לעזאזל.

הערה: כפי שכבר ציינתי, אף שהקשר אימהות-בנות הוא קשר מיוחד, הכתוב כאן יכול, בווריאציות מסוימות, להתאים גם אבות-בנים, ובכלל, לכל הקומבינציות המגדריות.

מקורות:

https://youtu.be/2zMztRZP-nM

Vivian McGrath / Not good enough. Daughters of narcissist mothers  

https://youtu.be/hFrmWNieN_c

(Terri Cole/  Narcissistic Mother? 4 Protection Tips (so YOU can be happy

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.