איך עוברים מ-"אי-אינטימיות" ל-"אינטימיות"

מאמר זה הנו המשך, למיטיב לכת, למאמר על פחד מאינטימיות – לחצו לקריאה כאן

לפני שניכנס להסבר על תהליך הטרנספורמציה, למי שמזהה עצמו כ"פוחד מאינטימיות" ורוצה באמת ליצור מערכות יחסים של חום וקרבה ושייכות, הנה שוב ההגדרה של אינטימיות:

Into-Me- See
לראות לתוך מישהו (לאפשר למישהו לראות לתוכי),
להרגיש לתוך מישהו (לאפשר למישהו להרגיש לתוכי),
להקשיב לתוך מישהו (לאפשר למישהו להקשיב לתוכי),
להפוך להיות מומחה לאדם הזה. להבין את העולם הפנימי שלו.
וההיפך, לתת לאדם אחר להיות מומחה לגבי.

פחד מאינטימיות יהיה תמיד כרוך עם דיכוי רגשות

היכולת לבטא רגשות באופן אותנטי, קשורה קשר הדוק ליכולת להיות באינטימיות.
אחד לא מתקיים ללא השני.

למען האמת, אחד הדברים שהכי קשה לנו, זה להיות מי שאנחנו לא.
זה דורש מאיתנו כל כך הרבה אנרגיה.
כל ההסתרה הזאת, החוויה של "הגנה" מכילה בתוכה stress,
שאנחנו כל כך רגילים אליו, שאפילו לא מודעים לזה.
הגוף מרגיש את זה כל הזמן במתח הזה שיש בעורף, בגרון, בבטן…

תחשבו על זה, כמה אנרגיה פנויה הייתה לנו אם רק היינו מי שאנחנו,
משחררים את העמדת הפנים, האנרגיה הזאת הייתה יכולה להיות מופנית ליצירה,
אנרגיה שהייתה מופנית לחגוג את החיים.

אז אחרי שדנו במאמר הקודם באריכות, כיצד נוצר הפחד מאינטימיות ומדוע כל כך הרבה אנשים עושים הכל כדי להימנע מאינטימיות, הגיע הזמן לדבר על "איך יוצאים מזה".

חייבת לומר כבר עכשיו, שזהו תהליך לא פשוט.
זהו תהליך שייקח זמן.
וזהו תהליך שכדאי מאוד לעשות אותו עם עזרה.

להלן רשימת פעולות מומלצות:

ללמוד את עצמי – מה שנקרא "מודעות"

• הסיכוי, שאם אתה אדם שפוחד מאינטימיות, תהייה אדם מאוד מודע, הוא זעיר.
  בגלל שעליך להדחיק את הרגשות, המחשבות, התשוקות, המניעים שלך,
  אין לך מודעות לגבי האמת הפנימית שלך.
  עליך להודות בזה ולהשקיע בללמוד את עצמך ולקחת בעלות על החלקים של ה"לא-אני" שלך,
  על החלקים המודחקים.
  בעיקר ב"שיטת המראות" שאומרת שכל מה שקורה מסביבי הוא שיקוף של עצמי.
  באופן הזה נוכל להכיר את החלקים המודחקים שבתוכנו, (שהדחקנו בילדות)
  ולתת להם את התוקף שהם לא קיבלו כשהיינו ילדים.
  להיות עבור עצמי המבוגר ש-רואה, מקשיב, מבין לתוכי, שמבין את הצרכים שלי.
  זה לתת לחלק הזה בתוכך שפוחד מאינטימיות את האינטימיות שמעולם לא קיבל.
  החלק הזה יאמר לך מה עליך לעשות ומה הוא צריך שאחרים יעשו כדי שהוא יכול לאפשר אינטימיות בחיים שלו.
  לדוגמא אם הדחקתי את הילדה שכועסת. זה אומר שיש חלק בתוכי שנקרא "הכועסת" שהוא "לא-אני" והוא מחזיק את הכועסת, המרדנית, התוקפנית, החצופה שהודחקה.
  העבודה שלנו, היא לחשוף אותו, להקשיב לו, לתת לו ביטוי, ללמוד אותו.
  ומול החלק המודחק תמיד יהיה חלק גלוי שנקרא "לא-כועסת" או "המרצה",
  וזוהי האישיות הנחמדה, מנומסת, אדיבה, מבינה, מקבלת…
  התהליך הוא לחשוף את החלקים הללו שבתוכי ולנהל איתם דיאלוג: להקשיב, להבין, לקבל, לאשר, לתת-תוקף, ולתת להם ביטוי ותפקיד בחיים שלנו עכשיו.

לאפשר לעצמי לבקש ולקבל עזרה/תמיכה מאחרים

• כילדים צעירים, הצרכים שלנו נענו באי-עקביות,
  או שנענו באי-עקביות עם טינה, או עם "תנאים" שהיו מחוברים למענה,
  או שלא נענו כלל.
  למדנו לא להיות תלויים במישהו אחר שיענה על הצרכים שלנו.
  ואז נותרו בפנינו שתי אפשרויות (כי הרי אי אפשר לעשות הכל לבד…)
  או לעשות מניפולציות כדי לקבל מענה על הצרכים שלנו,
  או לספק את הצרכים שלנו לגמרי בעצמנו
  (ואז נצטרך גם לצמצם הצרכים למינימום וגם "נרעב" – מה שרוב האנשים לא יכולים לעשות).
  
  כעת עלינו ללמוד לתת לאחרים לפגוש/לענות על הצרכים שלנו
  ולהבין שזה גורם להם הנאה לעשות זאת.
  גלה את הצרכים שלך גם אם זה מפחיד.
  עלינו לבטא את הצרכים שלנו בפני אנשים אחרים.
  לשים את הצרכים שלנו במרכז היחסים, מבלי להסתיר,
  ולתת לאנשים את הבחירה כיצד ומתי להיענות להם.
  אם אינך יכול לבטא את הצרכים באופן ישיר, כתוב אותם על נייר,
  השאר במקום כשלהו בבית, או שלח לחבר.
  כך שהאחר יוכל לקבל אותם ולבחור אם הוא רוצה לפגוש את הצרכים הללו.
  היכנע לפגיעות שלך כשאתה מאפשר לאחרים לדעת מהם הצרכים שלך
  ומאפשר להם להיענות או לא-להיענות להם, בגלל שהם רוצים בכך,
  בגלל שהאושר שלהם הוא האושר שלך.
  
  תרגיש נוח עם הפגיעות שלך.
  פגיעות היא בסיס ליחסים טובים. פגיעות איננה חולשה.
  להיפך, היא מצריכה הרבה אומץ.
  אם תבחר להיות מודע, וגם לחלוק את הפגיעות שלך
  במקום להדוף אנשים ממך, להתרחק או ליצור קונפליקט,
  תוכל להיות ביחסים קרובים עם אלו שאתה רוצה.

להתאמן על "רמזים חברתיים"

• אנשים שפוחדים מאינטימיות חיים בבועה שהם המרכז שלה.
  זה מפריע להם להבחין מה קורה לאנשים אחרים מסביבם.
  מאחר שהחלטנו כבר בילדות, שאיננו יכולים להיות "נתמכים" על ידי אחרים
  או "מקובלים" על ידי אנשים אחרים, אנחנו די נסגרים בבועה של עצמנו
  ולא מאפשרים לאחרים להיכנס אליה.
  וזה אומר שאנחנו גם לא כאלה רגישים לרמזים עדינים, יותר או פחות, של אחרים.
  זהו מעגל אכזרי מפני שכשאיננו מבחינים ברמזים חברתיים אצל אנשים אחרים,
  איננו מתאימים את ההתנהגות שלנו לפיהם, ובכך למעשה הופכים להיות "מסוכנים" להם.
  ככל שנדע לזהות סימנים חברתיים, כך זה יגרום לאנשים להרגיש יותר בטוחים איתנו.
  ככה הם גם ירצו יותר לתת מענה לצרכים שלנו ולדאוג גם לאינטרסים שלנו.
  
  למשל, מישהו עצוב כי קרה לו משהו.
  אתה רואה אותו עגמומי ואומר: "הי, מה הסיפור שלך? יאללה קום!
  אתה מחרב לכולם את מצב-הרוח".
  בשבילו אתה אדם חסר רגישות, אתה פוגע ברגשות שלו,
  וסיכוי גדול שהוא לא ירצה להתחבר איתך כי מבחינתו אתה "לא רואה אותו" בכלל.
  
  וכתגובה לתגובה המסתייגת שלו, אתה נסגר עוד יותר וזה מחזק את האמונה
  שגרמה לך להסתגר ולהימנע מאינטימיות מלכתחילה.
  בקש מהאנשים בחייך, שכאשר הם מרגישים שאתה מרחיק אותם,
  בין אם בהתנהגות ובין אם במילים או באי-עשייה, שישקפו לך את זה.
  אתה חייב להיות מודע כשאתה עושה את זה (מרחיק).
  חלק מן המודעות זה גם לראות מה אתה עושה לאנשים אחרים.
  מודעות עצמית היא בשבילך המפתח ליחסים בריאים.
  אז המשימה שלך היא ללמוד על רגשות של אחרים,
  האם אתה קולט אותן נכון.
  רשום יומן תיעודי למחקר הזה שאתה עושה.

שים-לב מתי אתה "רק ראש" בלי לב

• רבים מאיתנו הולכים בעולם כאשר הראש לא מחובר לגוף.
  החוויה הזאת, שבד"כ איננו שמים-לב אליה, היא הסימן שאנחנו כרגע לא מחוברים לרגשות.
  דבר נוסף, כדאי לשים לב, שאנשים אחרים בסביבה,
  הם "הנשאים של הרגשות האסורים" שיש בתוכנו. (כמו שציינתי קודם לגבי "מראות").
  
  לדוגמא, אתה מרגיש זעם אבל אינך מרשה לעצמך לבטא אותו
  אז אתה מתנתק מהרגש ועכשיו אתה "רק ראש". ככה אתה הולך בעולם.
  סבירות גבוהה שיופיע אדם ממולך שנקרא לו "הנשא של הזעם",
  דהיינו מישהו בדיוק ההיפך ממך, יש לו התקפות זעם.
  הוא משקף לך את האספקט הזה שבעצמך.
  לכן, שים לב איך אנשים מגיבים אליך, איזה רגש הם מבטאים:
  האם חרדה, תלותיות, או זעם.
  אלו הם הרגשות שאתה מנותק מהם: חרדה, תלותיות ופחד.
  אתה חושב שאם תתנתק מהאדם הזה,
  שגורם לך את הרגשות הללו, תוכל להתחמק מהרגשות עצמם,
  אבל זה לא יכול לקרות.
  מה שעליך לעשות זה בדיוק להיפך.
  
  כשזה קורה, תיכנס ראש בראש לתוך הרגש, כמו לתוך מערבולת בים.
  אל תנסה לברוח, אל תנסה להילחם ברגש, אל תנסה לדכא אותו ולהמשיך הלאה כאילו כלום.
  תחוש את ההרגשה הזאת: ההרגשה של החרדה, חוסר אונים, תלותיות (נידיות)
  שאתה מנסה להתחמק מהן.
  
  כן, אתה מאוים על ידי רגשות חזקים,
  אבל תכריח את עצמך לא להסיח עצמך.
  כן, אתה יכול לעזוב את המרחב שבו נמצא האדם האחר,
  אבל כן תיכנס פנימה אל עצמך ותן לעצמך להרגיש את הרגשות הללו.

מצא לך אדם קרוב שיהיה שותף שלך לתהליך

• מצא לך אדם קרוב שיהיה שותף שלך לתהליך.
  אם יש לך בן זוג קרוב, שמוכן לשתף פעולה בתהליך שלך,
  הוא יכול לעשות את מה שאבא ואמא לא עשו בשבילך –
  וזה אומר להיות איתך כשאתה נכנס פנימה,
  כשאתה נופל לתוך הגילוי של האני האמיתי שלך.
  כשאתה נכנס לתוך הרגשות של חרדה וחוסר אונים, תלות וזעם –
  האדם האחר יכול פשוט להיות שם מבלי לבקש ממך להשתנות.
  לקבל את האמת שלך. וזוהי אינטימיות אמיתית.

התחייב לדרך של אותנטיות

• עליך להתחייב לדרך של אותנטיות.
  כמו שכבר אמרתי, פחד מאינטימיות וחוסר אותנטיות הולכים יד ביד.
  אם יש לך פחד מאינטימיות, אתה חי את חייך במצב הפוך מאותנטיות. ויש לזה השלכות.
  בחיים כאלה יש הרבה כאב. עליך להעמיד תמיד פנים "שהכל בסדר".
  השאלה היא: האם אתה כבר עייף מזה?
  האם הגיע הזמן שהגיע היום וזה כבר מספיק לך?
  כן, כאן התשובה היא אומץ. היו אמיצים בביטוי עצמי, בנקיטת עמדה, ובביטוי רגשות. הוציאו לאור את מי שאתם ומה שאתם, כמה שיותר…

שים-לב איך אתה מתעדף את הדברים החשובים בחייך

• הפחד מאינטימיות גורם לנו לתעדף דברים שאינם מעוררים רגשות שאינטימיות מעלה.
  איך זה מתבטא?
  אנחנו בדרך-כלל מצהירים שמערכת היחסים שלנו היא הדבר הכי חשוב לנו בחיים.
  אבל במציאות רוב האנרגיה שלנו הולכת אל תחביבים או אל הקריירה,
  או כל דבר ששם אנחנו לא מרגישים פגיעים, ההיפך, למקומות ששם אנחנו מרגישים "חזקים" או ששם "נוח" מן הבחינה הרגשית ולא חייבים להיות שם בקרבה אינטימית לאנשים אחרים.
  אז לאן באמת הולכת רוב תשומת הלב שלנו? לזוגיות? למשפחה? בתיאוריה אנחנו הכי מחויבים למשפחה, בפועל הם מקבלים עדיפות שלישית או חמישית.
  בואו ונשים-לב איפה באמת אנחנו בוחרים להשקיע בפועל, ולא הרעיונות שיש לנו לגבי סדר העדיפויות שלנו.
  
  אם ניצור קשר אמיתי ביחסים – רוב הסיכויים שזה יהפוך להיות ראשון בסדר העדיפויות שלנו.
  להישגים שלנו לא תהייה שום משמעות אם לא יהיה לנו עם מי לשתף את זה.
  מה שאנחנו צריכים זה שייכות וקרבה, שמישהו באמת ייראה אותנו, יקשיב לנו, יבין אותנו, ירגיש אותנו. שמישהו יאהב אותי בשביל מי שאני ולא בגלל מה שאני יכול לעשות או מה שאני יכול להשיג.

שים-לב כיצד רגשות חיוביים מעוררים מיד רגשות שליליים

• דווקא כאשר אנחנו מתחברים למישהו, מרגישים קירבה, מרגישים ביחדנס,
  פתאום נוצר "קונפליקט פנימי", כי אז מתעורר חוסר האמון.
  הרי אני "לא נסבל", "לא מקובל" – איך יכול להיות שהם אוהבים אותי?
  איך זה יכול להיות שהם רוצים אותי?
  הרי בתוכנו נמצא הילד הפנימי שמאמין שזה לא-אפשרי.
  וכדי להימנע מכאב של "דחייה" פעם נוספת,
  אנחנו יוצרים כל מיני "דרמות" ובעיות בקשר שהתוצאה שלהן תהייה
  התרחקות מן האדם הזה שאוהב אותנו.
  אם יש לך את הדפוס הזה של פחד מאינטימיות,
  סביר שאנשים סביבך מאוד מבולבלים ממך.
  מפני שנראה שהכל הולך טוב, אנחנו כל כך קרובים,
  ופתאום יש בעיה, פתאום אני נדחפת החוצה.
  ואז כשאני מתרחקת, פתאום אתה רודף אחרי.
  אלו הם יחסים קלאסיים של רודף-נרדף.

עמוד בגבורה מול הבושה שלך. אמץ את המשפט "אז מה?"

• אז מה אם לא יאהבו אותי,
  אז מה אם לא יאהבו את מה שאני אומר, מרגיש, רוצה…
  בושה היא השורש של הפחד מאינטימיות.
  מדוע?
  כי מי שאתה: הרגשות, התשוקות, הצרכים זה משהו "שאנחנו לא מקבלים".
  ולכן למדת שמי שאתה זה "רע", "לא-נכון", "לא-מקובל". זוהי ההגדרה של בושה.

תתרגל להתייחס אל אחרים בקבלה, אמפתיה וחמלה

• תראה אותם באמת. תתייחס אל האחר כסובייקט ולא כאובייקט.
  עליך להכיר בעובדה שאתה פוגש אנשים אחרים באותה הדרך שההורים שלך פגשו אותך.
  תהייה מודע לזה.
  וזה אומר שעד עכשיו כאשר פגשת במחשבות, רגשות, צרכים ותשוקות של אחרים,
  כולל הצורך שלהם בך, היית שם "בחוסר סבלנות".
  אתה משחזר את חוסר הסבלנות וחוסר הקבלה של ההורים שלך כלפיך, כלפי אנשים אחרים.
  תזכור כמה כואב זה היה כשרצית לקבל מהם אישור,
  שרצית שיתקפו את הרגשות שלך ולא קיבלת את זה,
  וכמה טוב זה יעשה לאחרים אם תוכל לתת להם את זה,
  לספק לא רק סובלנות אלא גם קבלה ואהבה.
  
  זה יהיה כמו לתת את כל אלו לילד הפנימי שלך,
  לילד הפגוע שהיה צריך לקבל את זה מלכתחילה.
  ככה אתה משקם את האספקט שבך שפגוע.

כפי שציינתי, אפשר לעשות את הדרך לבד, אם אתם מיטיבי לכת,
אנשים שכבר נמצאים בדרך של המודעות, מיומנים ב"התבוננות פנימית", ובעלי רצון עז להתפתח.

למי שרוצה עזרה בדרך, מוזמנים לפנות אלי 052-3251812

מקור השראה:

The Anatomy of Loneliness: How to Find Your Way Back to Connection – Teal Swan